תרכא

נמתקין כל הדינין הקשין דמתערין מבינה כנ"ל במשל היין המשכר שמביא לידי כעס ורוגז כו' וד"ל וזהו ויין ישמח לבב אנוש פי' יין זה דנק' חמרא עתיקא דוקא הוא הממתיק דינין שנאחזים בקטנו' דז"א שנק' אנוש כמ"ש בסמוך וד"ל.

ישמח לבב אנוש, אנוש דא רזא דההוא נער דסליק לסיבו ואתהדר כמלקדמין וע"ד כתיב אנוש כחציר ימיו ע"כ. פי' בחי' מט"ט⁵⁷ דיצירה נק' אנוש ונקרא נער כידוע, והענין הוא כי בהיות ידוע דאימא⁵⁸ מקננא בכורסייא שהוא עולם הבריא' ופי' מקננא עד"מ הצפור שעושה לה קן כו' כך יורדת אור אימא דאצי' ועושה לה קן לדירה בעולם הבריא' להיות הנשמו' נהנין ומשיגי' והוא הנק' עולם התענוג הנק' עוה"ב כו' וזהו לעוצם ירידת האור דבינה דאצי' עד שמאיר בנשמו' דבריא' כו' והוא ע"י התלבשו' אימא בחב"ד דבריא' כו' וכך ענין ז"א דמקנן ביציר' כידוע הרי הוא ג"כ ענין ירידת אור מז"א דאצי' להיות מקנן ומלובש במדו' דיצירה והוא הנק' מט"ט כידוע וד"ל אך הטעם שנק' התלבשו' ז"א בו"ק דיצירה בשם נער דוקא וגם מה שאמר דההוא נער סליק לסיבו כו' שזהו ענין התחדשות שלו בתמידות כמ"ש תתחדש⁵⁹ כנשר נעורייכי כו' הענין הוא לפי שידוע בענין עליות⁶⁰ העולמו' בכלל בכל שבת ושבת וגם בפרט כי העלי' של עולם העשי' עולה ונכלל ביצי' ויצי' נכלל בבריא' ובריא' באצי' כו' הרי ו"ק דיצי' עולין בכל שבת לשרשם כמו שהם בבחי' ז"א דאצי' ואח"כ חוזר ונמשך ויורד האור מאצי' לבריא' ומבריא' ליצי' בכל ו' ימי המעשה שאחר השבת כידוע ובשבת הבא חוזרי' ועולין וכן חוזר חלילה מדי שבת בשבתו בעלי' וירידה וא"כ מובן שבחי' ו"ק דיצי' הנק' מט"ט מתחדש ממש בכל שבת ושבת כי כאשר עולה בשבת בבחי' ז"א דאצי' להיות כי באצי' מאיר עדיין בחי' אור א"ס שהוא נצחי וקדמון ע"כ נק' ו"ק דז"א בבחי' זקנה ג"כ ונקרא איש ולא אנוש ונער עד"מ איש זקן בשנים אך כאשר חוזר ונמשך ויורד להאיר בו"ק דיצי' כמאמר ז"א מקנן ביצי' אזי מתחדשי' ימיו ולכך נק' נער כלומר רך בשנים <שז>

כי בחי' הנצחיו' דאור א"ס מסתתר ביצי' ונופל ממנו גם בחי' הזקנה אחר שחוזר ומתחדש מחדש בהיותו מתלבש ביצירה והגם שנעשה בחי' זקן לפי שעה כשעלה באצי' אבל כשחזר וירד ביצי' נק' נער כי הארה זו הרי מחדש היא באה והזקנה אינה אלא מצד ריבוי הזמן ובכאן הרי מתחדש בכל שבת וא"כ לעולם אינו נק' זקן אלא בן ו' ימים בלבד והוא ענין המשנה הפעוטו'⁶¹ מקחן מקח כו' דהיינו כבר שית כו' וד"ל וזהו שאמר אנוש דא הוא רזא דההוא נער פי' נער מט"ט דהיינו ו"ק דיצי' דסליק לסיבו בבחי' ו"ק דאצי' כנ"ל ואתהדר כמלקדמין בבחי' נער ביומין דחול כנ"ל וע"ד כתיב אנוש כחציר ימיו פי' עד"מ החציר הנ"ל שגידולו אינו בא