תרכ

ויין ישמח כו' ויין דא חמרא עתיקא דנגיד מלעילא, פי' חמרא עתיקא דוקא ולא אמר חמרא סתם, כי הנה פי' יין⁴⁸ ידוע שהוא בחי' בינה⁴⁹ דאצי' שנק' אם הבנים וכתיב בה אם הבנים שמחה פי' כי היין משמח באדם להיות נגלה בו מן ההעלם כי נכנס⁵⁰ יין יצא סוד אך שזה דוקא כששותה יין במדה שאז הוא שמח וטוב לב ומגלה כל מצפון אבל יתר מן המדה יבא על ידו לכלל כעס או לידי עצבות ומ"ש כידוע והוא ענין מה שהדינין⁵¹ מתערין מן היין ג"כ כמשל גבורות קשו' דכעס וכיוצא שבאה מחמימות היין כו' אבל במדה נכונה אזי כל טוב וכל חידו נמשך מן היין כמ"ש בזוהר במ"א. והנה מה שהיין מוציא הסוד הוא דוקא ביין⁵² המשומר בענביו שהוא כמו היין הישן לפי שהכח שלו חזק ביותר לפי שהוא נעלם בענבים ומפני בחי' ההעלם בא הכח הזה כי הרי יין שאינו משומר בענביו בהעלם אלא יצא לחוץ ע"י הסחיטה וכיוצא אינו חזק כ"כ ואינו מוציא הסוד כ"כ נמצא שהעלם כח היין מביא סיבת גילוי ההעלם לשותהו כו'.

וכך יובן הנמשל למעלה בבחי' בינה דאצי' שנק' יין המשמח שנכנס יין יצא סוד הוי' מן ההעלם דכתר עליון שנק' סתימו⁵³ דכל סתימין כו' להיו' בגילוי במדו' דז"א וזהו אם הבנים שמחה כו' אך זהו דוקא בחמרא עתיקא עד"מ היין הישן והענין שלו למעלה היינו בחי' יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית וכמ"ש באד"ר⁵⁴ חמר טב דיתיב על דורדיי' כו' וכמ"ש ביאור זה במ"א ונק' חמרא עתיקא לפי שבחי' אור הכתר <שו>

נעלם שם וכידוע דלטעם זה בחי' או"א נק' לפעמים בשם זקנים וכמ"ש ואברהם⁵⁵ ושרה זקנים כו' וזהו ג"כ טעם למצות כיבוד אב ואם דכתיב כבד⁵⁶ את אביך ואמך לפי שהם בבחי' הזקנה כו' וע"כ יש בחי' בינה שנק' ג"כ בשם חמרא עתיקא כו' ואז נק' הכתר עתיקא דעתיקין כו' וד"ל והיינו הטעם שכאשר נכנס יין דבינה שהוא בחי' חמרא עתיקא יצא סוד כי הזקן דעתי' סתים וע"י היין הישן שנחה דעת זקנים ממנו נכנס יין יצא הסוד הסתום כי הכח ביין זה למעלה מבחי' הכתר הוא בא וכמבואר במשל הנ"ל והמופת לזה הוא מן המחשבה שהיא סתומה ונעלמה תמיד באדם עד שאין יודעין לעולם מהו חושב ומהרהר וכאשר נכנס יין יצא סוד המחשבה הסתומה בגילוי קול ודיבור כו' וד"ל.

וזהו ויין דא חמרא עתיקא דנגיד מלעילא פי' מלעילא מבחי' הכתר שהוא בהעלם נגיד ונמשך כח ההעלם הזה גם בבחי' בינה דאצי' ואז נק' חמרא עתיקא מטעם הנ"ל וזה היין דוקא מוציא הסוד דמחשבה הסתומה בקול ודיבור דזו"נ ובזה