תריט

בעצמו מברר הוא מאכילת בהמתו בתחלה והיינו ענין מה שמברר המ"ד את מ"ן דשם ב"ן והוא מ"ש יודע צדיק נפש בהמתו ואמר נפש דוקא דהיינו ממה שכבר נעשה בחי' מ"ן מהעלא' רפ"ח ניצוצו' שכבר נתבררו ע"י שם ב"ן בירידתו למטה כו' שזהו ענין בירור שני דב"ן אזי דוקא עולה בשלימו' הבירור במה שיודע צדיק מנפש בהמתו וד"ל.

ועשב לעבודת האדם, אלין אינון נשמתין דצדקייא דההוא אדם דרכיב ושליט על בהמה אכיל ואעיל לון בגוויה, ובזכותהון אתזן כל עלמא מההוא אדם כו' האדם ההוא דאשתמודע, פי' עד"מ העשב שהוא גדל הרבה כפי הראוי ואין קוצרין אותו בכל יום כמו החציר אלא גדל הרבה בכל שיעורו והוא אינו מאכל בהמה אלא הוא עולה ונכלל בשאר צרכי האדם כך הנשמות נמשלי' לעשב שגדלין הרבה דהיינו עד שנשלם זמן הבירור שלהם בשלימות דוקא ואזי עליי' והסתלקות במדרגה יותר עליונה מחציר דמלאכי' והיינו שעולין ונכללי' בבחי' ז"א עצמו וכמאמר הידוע שאמר בנשמות לאשתאבא⁴⁴ בגופא דמלכא כו' והענין הוא לפי ששרש הנשמו' נמשך מבחי' מ"ד דז"א כי התהוו' הנשמו' מזווג גופני דזו"נ כידוע וע"כ עולין ונכללי' <שה>

בשרשם בגופא דז"א שנק' אד"ם דרכיב על בהמ"ה כמבואר למעלה וזהו שאמר ועשב לעבודת האדם אלין אינון נשמתין דצדיקייא דההוא אדם כו' אכיל ואעיל לון בגוויה ולהיות כי עולין ונכללי' בו בבחי' העלאת מ"ן ע"כ אמרו ז"ל האבות⁴⁵ הן הן המרכבה כלומר עד"מ הבהמה שהאדם רוכב עליה שהיא בטילה לגבי הרוכב כך בחי' חג"ת דבריא' שרש האבות בחי' מרכבה נעשי' כשעולין ונכללין בחג"ת דז"א עצמו וד"ל.

ובזכותהון אתזן כל עלמא כו' פי' לפי שעלו בבחי' העלא' מ"ן מוסיפין המה כח ועוז יתירה בז"א שיוכל להמשיך אור למטה במלכות בבחי' מ"ד בתוספת ברכה כי עולין להוסיף מוחי' בז"א אחר ששרשם נמשך מבחי' המוחי' דז"א כמ"ש בני⁴⁶ בכורי ישראל כו' כמשל⁴⁷ הטפה שנמשכת ממוח האב וע"כ בהתכללותם כשהן נכללי' בז"א עולי' ונכללים במוחי' ג"כ ומוסיפין שם המשכות מוחי' חדשי' והיינו שאמר דבזכותהון אתזן כל עלמא בלחם שהוא עיקר הזן כו' וכמו שסיים זה המאמר בפי' פסוק זה להוציא לחם מן הארץ לאפקא מזונא לעלמא מן הארץ קדישא שהוא בחי' המל' ע"י אור הזרוע לצדיק חי עלמין בארץ זו וזהו לעבודת האדם שהוא ז"א כו' וד"ל משא"כ המלאכי' לא נעשה מהברורים שלהם שום המשכת ברכה למטה רק שמתקנין לעצמם בלבד ע"י שמתפרדי' מחומר שלהם ונכללי' בבחי' מל' שהוא שם ב"ן כנ"ל אבל לא ניתוסף עי"ז למעלה בזו"נ שום המשכו' מוחי' חדשי' לפי שאין השרש שלהם מבחי' המוחין כלל ולכך דקדק לומר דבנשמתין דוקא אתזן כל עלמא מההוא אדם כו' להוציא לחם מן הארץ ולא ע"י המלאכי' וד"ל.