תריח

ומה שמסיים המאמר הה"ד יודע צדיק נפש בהמתו כו'. הענין הוא לפי שהוקשה לו עדיין בפי' הפסוק למה אמר מצמיח חציר לבהמה דוקא ואמר לפרש הדבר שבהמה זו היא בחי' שם ב"ן שהרי צדיק העליון שהוא בחי' יסוד ז"א נא' בו יודע נפש בהמתו א"כ מזה ראי' דבהמה דכאן הוא מיירי בבחי' מל' ג"כ וע"ז אמרו ז"ל בדרך הפשט דאדם אסור³⁵ לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו והיינו פי' יודע צדיק נפש בהמתו למעלה וד"ל. אך היא גופה קשיא למה נק' המל' לפעמי' בשם בהמה ולפעמי' בשמות אחרים כמו בבחי' דומם בלבד כמ"ש אבן³⁶ מאסו כו' מקים³⁷ מעפר ולפעמי' בבחי' צומח כו' אך הענין הוא דקריאת השם במלכו' תלוי' בקריא' שם דז"א כי דרך כלל יש בחי' דצח"ם וזה למעלה במדרגה מזה המדבר גבוה מן החי והחי גבוה מן <דש>

הצומח כו' ודרך כללות כל ההשתלשלו' הנה לפעמי' נק' ז"א בשם צומח בלבד כמ"ש כי³⁸ האדם עץ השדה כו' ובחי' אבא נק' חיה ובחי' הכתר נק' יחידה כו' ואמנם דרך פרט יותר נקרא אבא בשם אדם³⁹ קדמאה או אדם עילא' ובחי' חג"ת דז"א נק' חיוון עילאין מרכבתא לאו"א כו' ודרך פרט יותר נק' ז"א בחי' מדבר דהיינו כשקראו בשם אדם דאצי' כו' אזי בחי' המל' נק' בחי' בהמה דהיינו בחי' חי וכמ"ש אדם⁴⁰ ובהמה תושיע ה' ובכאן מיירי בדרך הזה (כי בדרך יותר פרטי גם בחי' המל' נק' אדם לגבי הנבראי' וכמ"ש כתפארת⁴¹ אדם לשבת בית אלא שנק' אנפי זוטרי כמ"ש במאמר זה בסמוך) והיינו שהביא ראי' מפסוק דיודע צדיק נפש בהמתו משום דמיירי כאן בבחי' ברורי' דשם ב"ן שמלובש בעולם הבריא' דוקא שהוא בבחי' חי בלבד וזהו מ"ש מצמיח חציר לבהמה דוקא כנ"ל א"כ ממילא בחי' ז"א נק' מדבר והוא בחי' אדם דרכיב על בהמה כמ"ש בסמוך וע"כ אמר הה"ד יודע צדיק נפש בהמתו וד"ל.

ולהבין ביותר ביאור ענין אדם דרכיב על בהמה זו כו' כמ"ש יודע צדיק כו' שהוא עד"מ אדם הרוכב על בהמה שמנהיגה לכל צד שירצה כו' יובן ממשל הדיבור שבטל לגבי המחשבה שבמוח שהמחשבה מנהיג הדיבור כי כמו שירצה במחשבה כך ידבר בדיבור וידוע שאותיו'⁴² הדיבור נק' בחי' דומם בערך המחשבה שנק' חי לפי שאות הדיבור אינו נוסף ונגדל כלל ואות המחשבה יצמח ויגדל כמו בתינוק שדעתו מתגדל גם באותיו' מחשבתו לפי השנים כו' וד"ל. ויש לפרש עוד דמה שהביא דמיון מפסוק זה יודע צדיק כו' להורות עוד ענין א' שאחר הברורי' דשם ב"ן שנק' מאכל לבהמתו אזי בא זמן הברורי' דמ"ד דצדיק חי עלמין כו' שנק' אכילת אד"ם וכמאמרם אסור לאדם לאכול עד שיתן מאכל לבהמתו שהרי נא' ואכלת⁴³ ושבעת אחר ונתתי עשב בשדך לבהמתך כו' אך קודם שיאכל זה האדם