תרטז

נכללי' בה כמשל ביטול הנר בפני האבוקה כנ"ל כך נפרדי' אורו' המלאכי' מהגופי' שלהם ואז נתברר גם חלק החומר שלהם שמנוגה וה"ז כמו משל החציר שנשאב בפי בהמה ולפי שבכל יום מתחדשי' מפני בחי' השבירה דז' מלכי' ע"כ בכל יום ויום מצמיח חציר דמלאכי' לבהמה העליונ' וחוזרי' וצומחין מחדש משבירת הכלים וחוזרי' ונכללי' במלכו' ע"ד המשל בחציר הגשמי כנ"ל וד"ל.

וזהו שאמר אלין אינון שתין אלף רבוא דמלאכי' כו' והטעם למספר זה דוקא לפי שמדבר כאן בברורי' דנוגה דבריא' כנ"ל ובעולם הבריא' המספר באלף דוקא כמ"ש בזוהר²⁰ בענין תלת עלמין כו' משום דבעלמא קדמאה דבריאה מאיר אל שדי שמספרו בריבועו ומילואו עולה אלף דוקא וז"ש כי אלף²¹ המגן תלוי עליו כל שלטי כו' ואל הוי' מאיר בעולם היצירה שמספרו נ"ז וזהו הכונה בברכה ראשונה דברכהמ"ז הז"ן את העולם כו' ואל אד' מאיר בעולם העשי' שמספרו צ"ו כו' כידוע כל זה בכתבי האריז"ל ומאחר שאמר בסמוך דאלף טורין כו' מוכח מזה דמיירי כאן בעולם הבריא' שמהספר שם אלף וע"כ אמר כאן שתין אלף רבוא כו' והטעם לשתין אלף רבוא היינו לפי שו"ק דתוהו שנשברו מתכללי' זה בזה כמו בלע ויובב כו' ויש בכל מדה התכללות ממאה אלף וע"כ עולה שרש מספר כולם ת"ר אלף כידוע בטעם מספר נשמו' ישראל שהם ס"ר להיותם בו"ק דז"א דתיקון כו' וגם בתוהו הרי במלכו' לא הי' בחי' שבירה כלל וכמאמר דארעא אתבטלת פי' אתבטלת בבחי' ביטול בלבד ולא בבחי' שבירה כו' וד"ל.

ובזה יובן הטעם שלא יש ימים שנק' ימי המעשה רק ששה ימים בלבד אבל יום השביעי שהוא לנגד בחי' המל' לא נק' יום המעשה שהרי המלאכה²² אסו' בשבת והרי אין כאן אלא ו' ימי המעשה בלבד כו' והענין הוא להיו' ידוע דפי' ו' ימי המעשה מעשה זו היינו בחי' התיקון והבירור כמו עד"מ באדם התחתון שו' יומין דחול זמן המעשה בשדהו בל"ט מלאכו' חורש וזורע וקוצר כו' דבאמת²³ לכאורה אינו מובן מה שצריך האדם לחרוש ולזרוע ולקצור וכו' ואח"כ לטחון ולאפות הפת עד שיאכל המאכל וכן צריך שיקח צמר ויטווה ויארוג ואח"כ יתפור עד שיתלבש במלבוש שכל אלה ענין טרחא ועבודה רבה ולמה לא יהי' להאדם לחם²⁴ לאכול ובגד ללבוש בלתי הכנה ותיקון בעבודה רבה כזאת בל"ט מלאכו' כו'.

אך הענין שכל אלה העבודו' ענין תיקון ובירור הוא שהרי החורש וזורע תיקון ובירור הזרע הוא להוציא הכח המצמיח מן החטה כו' ואח"כ הדישה והקצירה והטחינה הכל עניני בירור ותיקון כדי שיהא ראוי למאכל וגם אחר שנטחן עדיין עוד