תרא

ישים תהלה כו' הגם שהם משתחווי' בבחי' ביטול במציאות כמ"ש וצבא¹¹ השמים לך משתחווי' אך לפרקים אין בהם בחי' הביטול כו' ובעולם היצי' נתמעט בחי' הביטול יותר עד שבעולם השפל הזה הם בבחי' הפירוד ממש כו' וכך יובן בסט"א הגם ששרשו משיורי פסולת וסיגי' דאורו' עליוני' דתוהו כשנפלו וירדו נשתלשלו מעילה לעילה עד שנעשה סיגי' גמורים כו' כמו שמצינו בגמ' גבי שטן דלפעמי' אמרו שטן¹² לש"ש נתכוין כו' ולפעמים אמרו נתן¹³ עיניו במקדש ראשון כו' שנתן עיניו לרע ממש ולא כיון לש"ש אך הענין הוא דשניהם אמת דבהיותו עדיין בבחי' סיגי' ופסולת בבחי' האצי' שם עדיין אין בו רע גמור אלא כוונתו רק לש"ש אך בירידתו בהשתלשלות למטה בעולם הבריאה והיצי' וכיוצא נעשה שם בחי' סיגי' יותר קשה ונק' בשם מקטרג ממש וכענין שקטרג על איוב החנם¹⁴ ירא איוב כו' וכן נתן עיניו במקדש לרע ממש וכיוצא בזה מובן איך שנתהווה מציא' שר ישמעאל מפסולת וסיגי' דחסד דאברהם שהי' בו מצד התלבשו' נשמתו בנפש דנוגה כנ"ל וד"ל.

והנה ע"ד הנ"ל יובן גם בשאר פרטי חלקי הרע שנמצא מסיגי' ופסולת דז' מלכי' ונק' בכלל ז' מדו' רעות למעלה והם שרש לז' עממין כו' ולכך לא היה גלות בית ראשון אלא ע' שנה בלבד לפי שהסיגי' והפסולת משיורי ז' המלכי' שלא נתבררו כנ"ל יש להן שיעור וגבול מאחר שהם מוגבלים כבר מבחי' הכלים דתיקון בכל מה שהי' יכול להתברר מהם כנ"ל א"כ מה שנשאר מהם שלא נתברר ג"כ יש לו שיעור ומדה עכ"פ ובגלות הוא ענין הברורי' כמ"ש בגלות מצרים¹⁵ בכור הברזל כו' וכנגד ז' מדו' דתוהו הי' די בע' שנה כי כל מדה כלול מי' כמבואר למעלה וד"ל אבל גלות בית שני לא הי' בעבור ז' המדו' רעו' שהן ז' עממי' הכנעני כו' אלא בעבור שנאת חנם שהוא בחי' הפירוד לזה אין קץ ושיעור כלל לכך נתארך הגלות הזה כ"כ כו'.

וביאור הדברי' הנה בחי' הפירוד דשנאת חנם שרשו למעלה הוא ענין קליפת מדין והענין הזה הוא כמ"ש בספרא¹⁶ דצניעותא עד לא הוה מתקלא כו' לא הוו משגחין אפין באפין כו' פי' זהו בחי' התוהו שכל א' וא' מנקודות דתוהו <רצד>

דבר בפ"ע והם עומדי' זה תחת זה וכאו"א מחזיר פניו מחבירו כי הוא דבר מיוחד בפ"ע ואינו רוצה להיות לו חיבור וקישור כלל עם זולתו כו' והוא בחי' אב"א היפך בחי' פב"פ והיינו דלא משגחין אפין באפין כו' ונקרא עולם¹⁷ הפירוד הזה בשם רה"ר כו'