תקעה

בו כ"א מטיפת האב ואם והקב"ה מטיל בו נשמה הרי הי' גוף נוצר מתחילה זולת התלבשות הנשמה בו רק הי' בחי' דומם בלי חיות וכאשר הנשמה מתלבשת בו היא מחי' אותו תמיד שיהי' חי וקיים כו' ולכן אם הי' באופן זה בחי' התהוות המלאכי' ונשמות בבי"ע שהי' נפרדים באמת רק שמקבלים שפע החיים מלמעלה כמו שהגוף מקבל חיות מהנשמה הי' באמת אפשר להם להשיג בבחי' החיות שנמשך להן ממקורן החיים מאחר שהמה נפרדי' באמת אכן באמת אינו כן כי הלא⁴⁴ ממך הכל שאף הכלי' שלהן נתהוו מאין ליש כי אין לך דבר שחוץ ממנו ח"ו ולזאת איך אפשר להנפעלים עצמן מן המקור האין ליש להשיג במקור הפעולה שלהן אשר משם עיקר התהוותם ממש, וגם לא ידמה לחיות הנשמה שבגוף שנרגש פעולתה בגוף מצד התלבשותה ממש אשר לא כן למעלה שאין בחי' כח הפועל ית' מלובש בהנפעל ממש דא"כ יהי' בחי' שינוי והתפעלות ח"ו וכתיב אני⁴⁵ הוי' לא שניתי וכמ"ש במ"א.

ואחרי כל הדברים האלה יובן למשכיל היטיב איך שא"א להנפעל ומחודש מאין ליש ממש להשיג במקורו שנתהוה משם ממש בבחי' השגה ממש זולת ע"י שהשפע עליונה מתצמצמת בבחי' צמצום השערות לכל חד וחד לפום שיעורא דילי' כי כל מלאך או נשמה פרטי נבדל מחבירו במהותו ואיכותו כפי שינוי מקורו ממקור חבירו ולכך משונים המה בהשגותיהם ולכך כחו"ח מקבל השפע של ההשגה משערה פרטי' שנתצמצם בה שפע החלק פרטי שלו (וזהו כפום שיעורא דילי' ממש כמ"ש במ"א) ואז לאחר שנתצמצמה השפע פירוש כהתחלקות פרטיות של השערות פרטי' לכל נברא פרטי לפום שיעורא דילי' יוכל להשיג בבחי' השגה במקורו האין שנמשך משם ויוכל להלל בבחי' שירה וזימרה בהשתוקקות נפלא' במקורו ית', וזהו מהולל לשון מתפעל שמתפעל בבחי' תהילה שנשפע בהנפעלים שיוכלו להללו, והיינו ע"י אל אב הרחמן הם ל"א קוצי דשערי' כו' שנשפע ע"י השפע להנפעלים שיוכלו להלל ע"י השגתם בו ית' ממש כנ"ל וד"ל.

ולהבין כ"ז באר היטיב צריך להקדי' ולבאר ענין השערות כו' הנה מורו (ה"ה דמעזריטש) ע"ה פי' ענין השערות שלמעלה שהוא עד"מ בנפש האדם החכם גדול במושכלות נפלאות שמצטרך להשפיע השפע של המושכל לתלמידו הקטן אשר קטן שכלו מהכיל את השכל העמוק עמוק מי ימצאנו לתופסו כרוח בינתו הקצר ממש, אשר מוכרח הרב להלביש השכל באיזה משל ומליצה אשר ע"י המשל יוכל התלמיד להבין הנמשל המושכל המלובש בהמשל דהנה צרופי אותיות המשל המה מהות זר ונפרד ממש לא ממהות הנמשל כלל רק הוא כלי ולבוש אליו המלבישו והוא מלובש בתוכו בכדי שע"י יהי' אפשר להתלמיד לקבל הנמשל ולהבינו מבין צירופי אותיו' המשל ואח"כ כשתופס התלמיד את הנמשל אזי אין צריך להמשל כלום ולא יצלח לו כלל כ"א זורקו לחוץ שכלו כי העיקר הוא המושכל הנמשל רק המשל הי' לבוש אליו והי' תועלת וסגולה שע"י יתפוס הנמשל שמבינו