תקמו

צריך להביא מים בכתף ולהשקות את הגן ומלבד מטר השמים דלא סגי בלא"ה כו' וכל זאת ההשקאה הוא רק להגדיל הצמחים וכך יובן הנמשל במעיין גנים העליונים דכתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן היינו בחי' גילוי אלקות שמתגלה ומאיר בג"ע העליון ובג"ע התחתון שהן הנקראים בשם גנים עד שהנשמו' נהנין שם מזיו השכינה כו' ותענוג זה נגדל ונצמח דהיינו בתוספת אור וגילוי תמיד מפני סיבת ההשקאה ממעיינו' שנובעי' בגנים הללו ג"ע עליון ותחתון והיינו מ"ש ונהר יוצא מעדן להשקו' את הגן פי' להשקו' ג"ע עליון ותחתון והיינו להיו' כי הנהר¹² הוא בחי' בינה ושם מתגלה בחי' מקור כל התענוגי' שנק' כתר עליון שלמעלה גם מן החכמה ומשם נעשה בחי' זיו השכינה למטה כלומר בחי' <ער>

מקור כל התענוגי' שמתענגי' הנשמו' ונהנין מזיו כו' וה"ז ממש כמעיין המשקה את הגן ועי"ז בא סיבת גידול צמחים שבו כו'.

אך מ"ש ונהר יוצא מעדן דמשמע שיוצא מן ההעלם לבחי' גילוי כמו המעיין שנובע בהעלם כו' כי הנה הוא ית' נקרא סתימו¹³ דכל סתימין וצריך להביאו לבחי' גילוי מן ההעלם להיו' מקור המעיין וזהו פי' מעיין גנים כו' מפני שזהו נעשה ע"י ירידת כללו' נ"י מלמעלה שעלו במחשבה סתימאה ואח"כ למטה בהתלבשו' בגופים ועושין מצות מעשיו' נקראו באר מים חיים כי ירידה זאת צורך עלי' היא כו' כי הנה כתיב ויניחהו¹⁴ בג"ע לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ"ח מ"ע ולשמרה שס"ה מצות ל"ת ואע"פ שכבר נברא גן בעדן מקדם אך להוסיף ולהגדיל הצמח בג"ע הניחו לאדם שם שיעבוד וישמור הג"ע והוא ע"י המצות שיעשה האדם דוקא והענין הוא לפי שהמצות בשרשן המה בחי' פנימי' רצון העליון והוא הנק' רצון הפשוט הנעלם והם הנק' ג"כ רמ"ח¹⁵ איברי' דמלכא אח"כ והיינו כשבא הרצון לידי סוף¹⁶ מעשה כמאמר סוף מעשה עלה במחשבה תחלה פי' סוף מעשה הוא בחי' מעשה המצות למעלה בגשמיות להיו' חסד¹⁷ אל כל היום להחיו'¹⁸ רוח שפלים כו' זהו מצות צדקה וכיוצא בזה וסוף מעשה זה עלה דוקא בתחלת המחשבה עליונה שהוא בחי' הרצון הפשוט כו' דלית מחשבה תפיס' שם אפי' מחשבה דא"ק והטעם ידוע משום דנעוץ¹⁹ תחלתן בסופן דוקא וכמשל אבן ראש החומה שהיתה עומדת יותר בגובה כשנופלת החומה תמצא בתחתית יותר כו' כך תחלת המחשבה תמצא דוקא בסוף מעשה כו' וד"ל.