תקלח

לשנה ומשנה לאלף ואלף כו' כי הצירוף הבא מחדש יש לו שרש לשרש עד נ' אלף יובלו' הנ"ל והכל בהתחדשו' כי היום מקבל חידושו בשנה ויש לו מקום מיוחד בו והשנה באלף כו' וא"כ מובן שבבא צירוף חדש חידוש זה בא בהכרח ממקור הראשון הכללי יותר מכולם כו'. והנה ידוע בכל חידוש אור הבא מלמעלה בבחי' שפע והמשכה למטה צריך שיהי' תחלה אליו העלא' מלמטה כמאמר רוח¹⁸ אייתי רוח ואמשיך רוח כו' וכידוע בביאור ענין מ"ן ומ"ד וא"כ יש להבין מהיכן הי' בחי' העלא' מלמטה עד שגרם זאת השפע מלמעלה למטה בחידוש אור צירוף הבא מחדש <רסה>

ביום או בלילה כו'.

אך ¹⁸ הענין הוא דהעלאה היתה מיום הקדום שנסתלק וחלף והלך לו אותו הצירוף של היום והוא הגורם ירידת אור צירוף החדש ביום או בלילה שלאחריו וענין הסתלקו' ועלי' שלו הוא שנכלל ועלה בכלל שלו תחלה כמו היום בר"ח שהוא חלק א' מלמ"ד שבו כנ"ל והחדש עולה ונכלל בשנה והשנה באלף כו' כי הרי יש לאותו צירוף מקום מיוחד לעלות עד רום המעלו' עד היותר כללי מכולם כנ"ל ואז בהגיע להכלל הראשון חוזר ויורד שפע והמשכת צירוף חדש עד שנעשה יום חדש למטה והיינו ענין העליה שהיא רק לצורך ירידה בלבד כי לא הי' ענין עלי' היום הקדום רק לעורר ירידת יום חדש כו' וזהו יום¹⁹ ליום יביע אומר כו' וקאי בין בבחי' הפרט בין בבחי' הכלל בו' יומין דאצי' שיום הא' הוא אלף שנה הראשון של חסד עלה למעלה והוא יביע אומר ליום השני דהיינו אלף שני שירד ויומשך למטה וכן מובן בזוהר²⁰ ע"פ זה יום ליום יביע כו' ע"ש וד"ל ומכל כיוצא בזה יובן ענין התכללו' בחי' הגבורו' בחסדי' איך שאין הרצוא רק בשביל השוב דחסדי' כנ"ל וד"ל.

וזהו כללות ענין הלוים שהיו נושאים את המשכן כמ"ש ונשאו²¹ הלוים כו', דהנה ענין המסעות שבמדבר מ"ב מסעו' היו כולם בחי' עליות כידוע שזהו כללו' ענין שם מ"ב וידוע דהמשכן וכל כליו הוא בחי' מל' דאצי' ששורה בעולמו' בבחי' אורו' וכלים וא"כ כאשר נשאו את המשכן בנסיעתם הי' בחי' עליי' והסתלקו' למשכן שהוא בחי' מל' דאצי' למעלה ברום המעלו' ולפי שהלוים היו מבחי' הגבורו' היו הם הנושאי' דוקא כמו ענין והחיו'²² נושאו' הכסא כו' וכמשל הידוע במרכבה שמגביה את הרוכב ונושאו למקום שאין ביכולתו להגיע מצד עצמו כמו הסום שנושא את הרוכב עליו כו' ועלי' זו עד רום המעלות היתה והנה כדוגמת עלי' של הצרופי' הנ"ל כך עיקר עלי' זו הי' רק בשביל הירידה של אח"כ והוא ענין החנייה שהיו חונים אחר נסיעתם כו' כמ"ש²³ עפ"י ה' יחנו כו' כי עיקר הרצוא הוא בשביל בחי'