תקלג

ויאמר ה' אל אהרן אתה ובניך אתך תשאו

שבת פ' קרח בעזר"ה

ויאמר ¹ ה' אל אהרן² אתה ובניך אתך תשאו את עון המקדש כו' וגם אחיך מטה לוי שבט אביך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך כו' ואתה ובניך לפני אהל העדות ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל אך אל כלי הקדש לא יקרבו כו' ונלוו אליך ושמרו כו' וזר לא יקרב אליכם, ע"כ. ומתוך כללו' פ' זו מובן משמעות פשוטה שהלוים יהיו רק טפלים לכהנים וילוו עליהם וישרתום בלבד אבל הכהנים יהיו העיקר ואז וזר לא יקרב אליהם ממילא וחזר וכפל ענין זה בפ' זו באמרו עוד ואני³ הנה לקחתי הלוים כו' לכם מתנה נתונים לה' לעבוד עבודת אהל מועד אתה ובניך תשמרו את כהונתכם כו' עבודת מתנה כו' עד והזר הקרב יומת הרי גם בפסוקים הללו משמעות הפשט ע"ד הנ"ל שהלוים נתונים במתנה לכהנים אבל הכהנים ישמרו את כהונתם כי הם העיקר ואז ממילא והזר הקרב יומת ובלתי זה הי' זר יוכל ליקרב והי' קצף על בנ"י אבל כאשר הלוים יהי' משרתי' להם והכהנים יהיו העיקר אזי יהי' כמו שהזכיר קודם באמרו וזר לא יקרב אליכם כו' ולא יהי' עוד קצף על בנ"י כו' וד"ל, ולכאורה אין לכל ענין זה שרש וטעם למה יהי' ע"ד הזה דוקא שיהיו לוים טפלים כו' וגם למה תלוי' ריחוק הזר בדרך הזה דוקא כו'. אך הנה כל פ' זו יובן בהקדים תחלה כללות הטעם לפ' זו דהנה פ' זו נאמרה אחר מפלת קרח ועדתו דמשמע שמתוך מחלוקת <רסא>

קרח ועדתו ואחר מפלתו עלה ברצון ה' כך שיהי' אהרן ובניו עיקר והלוי' טפלי' ואז לא יהי' עוד קצף כו' והזר הקרב יומת ויש להבין תחלה שרש ענין מחלוקת קרח ועדתו וטעם מפלתו.

דהנה מבואר בזוהר⁴ בראש פ' זו בשרש הטעם למחלוקת קרח וז"ל אוריי' חילא דימינא ושמאלא אתכליל בימינא מאן דעביד ימינא שמאלא ושמאלא ימינא כאילו אחריב עלמא. אהרן ימינא ליואי שמאלא. קרח בעא למיעבד חלופא דימינא לשמאלא בג"כ אתענש ע"כ וזהו סברת ר' אבא ור' יהודה הוסיף עליו ואמר שמאלא אתכלילת תדיר בימינא קרח בעא לאחלפא תקונא דלעילא ולתתא בג"כ אתאביד מעילא ותתא ע"כ. והנה הפשט הפשוט בפלוגתא דהני תרי תנאי כך הוא דר' אבא ס"ל שרצה⁵ קרח לעשות בחי' הגבורו' עיקר והחסדי' יהי' בחי' טפל לגבורו' וזהו