תקכ

דיבור ואמירה באמרו וידב"ר לאמ"ר ומה גם שאין זה כסדר כלל דהאמירה קדמה לדיבור כנ"ל במחשבה שקודמת לדיבור וכאן אמר דיבור קודם לאמירה.

אך הענין הוא דהאי לאמר הוא ענין האמירה שבאה אחר הדיבור דוקא והוא בחי' העלם שנעשה אחר בחי' הגילוי כי מבחי' גילוי שבעליון המשפיע נעשה בחי' העלם בתחתון המקבל ההשפעה עד"מ תלמיד המקבל שפע חכמה מרבו הרי הוא מקבל השכל דרך כלי דיבור של הרב והרי מבחי' דיבור של הרב שהוא רק בחי' גילוי נעשה בחי' העלם המחשבה בתלמיד כששומע הדיבור כו' וכך יובן למשכיל למעלה בבחי' דיבור העליון שהוא י' הדברות שנק' דבר ה' הרי מבחי' דיבור זה שהוא רק בחי' גילוי למעלה נעשה ממנו בחי' העלם למטה והוא ענין לאמר שהוא בחי' אמירה שבמחשבה כו' והענין הוא כי הנה כתיב ויניחהו⁶¹ בג"ע לעבדה ולשמרה כו' לעבדה ברמ"ח מ"ע ולשמרה בשס"ה ל"ת כידוע וכל זה <רנ>

מדבר בג"ע התחתון בלבד ולא בג"ע העליון שהרי אדה"ר היה בג"ע התחתון שבארץ בלבד כידוע וזהו דוקא ממצות מעשיות אבל מלימוד התורה⁶² נעשה מזון לנפש בג"ע העליון דוקא וכמ"ש בספרי הקבלה, ולכאורה יפלא מאד דהלא מבואר למעלה דשרש המצות גבוה הרבה מחכמה שבתורה ואיך ע"י המצו' אין התיקון רק בג"ע התחתון.

אך הענין הוא דקבלת שכר ישנו בכמה מדרגו' בעילוי אחר עילוי כמו בהנאו' הנשמו' בג"ע דכתיב ילכו⁶³ מחיל אל חיל כו' אך זהו⁶⁴ הכלל שכל שהמדרגה יותר עליונה תוכל לימשך ולהאיר למטה מטה ביותר כו' וע"כ גם בקבלת שכר בג"ע וכיוצא כל שהאור יותר עליון מפני עוצם רוממותו יוכל לירד גם למטה מטה ולהאיר והיינו ענין ג"ע התחתון שמטעם זה יש בו יתרון מעלה מבג"ע העליון כי הנה המצו' שרשם באמת מאד נעלה גם מבחי' חכמה שבתורה וכנ"ל וע"כ היא הנותנת שיוכל קבלת שכרם לימשך גם בהגשמת המדרגה יותר והיינו גם בג"ע התחתון עד שמצינו בשכר המצות שיוכלו לבא בהגשמת עוה"ז השפל ביותר וכמו ששנינו אלו⁶⁵ דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז כו' הרי יש מצות שאדם אוכל בשכרם בעוה"ז בעניני ברכה גשמית ממש כמו הברכות שנאמרו בפ' אם⁶⁶ בחוקותי תלכו כו' והשיג לכם דיש את בציר כו' ורדפתי את אויבכם כו' ואין מקרא יוצא מידי פשט הענין לעולם וגם הרי נא' בברכו' האלה והשיגו"ך⁶⁷ והשיגו"ך ממש כי