תקיט

אלקי הנק' שכינה וכמ"ש אשרי⁵² משכיל אל דל וכמ"ש בזוהר וכן כתיב עפר⁵³ אשר בקרקע המשכן והוא ג"כ בחי' מלאכי' ונשמו'⁵⁴ דעולם הבריאה שנק' בשם עפר אשר בקרקע המשכן כי המשכן הוא בחי' ממלא כ"ע כו' וכמו שטבע הדומם ליפול למטה כך העולמו' הם באי' ונמשכי' בבחי' <רמט>

פירוד וכמ"ש ומשם⁵⁵ יפרד כו' אך כח אלקי שמלובש בבחי' מל' הנק' שם א"ד והוא אדון עוזינו הוא הנושאם ומגביהם למעלה דהיינו שיוכלו להעלות מ"ן וליכלל באור ה' בבחי' ביטול כו' וצריך שיבא בהם תמיד בחי' כח אלקי זה הנושאם ומעלה אותם למעלה ושלא יפלו למטה והיינו מבחי' ההעלם לידי גילוי כי הכח הזה הי' ודאי תחלה כלול בהעלם עצמו' כח אור א"ס אלא שיצא אח"כ מן ההעלם לידי גילוי כפי משל הנ"ל בזריקת האבן והיינו ע"י בחי' רצון העליון שמלובש במעשה המצות שנק' כח א"ד וכאשר בא מן ההעלם לידי גילוי הוא הכח הנושא ומעלה כל העולמות.

וזהו ועתה יגדל נא כח א"ד כו' שאמר משה בחטא מרגלים דוקא כי חטא מרגלים הי' חטא גדול וכבד מאד והי' גורם בכנ"י נפילת המדרגה מאד כענין נפילת אבן למטה כי העונות מכבידין כמשא כבד וכמ"ש כמשא⁵⁶ כבד יכבדו כו' ע"כ צריך היה משה להמשיך בחי' גילוי כח א"ד ממקורא דכולא דהיינו בחי' קדש העליון הנ"ל שהוא היותר עליון מכל המקיפי' פרטיים וכל שהוא כח יותר עליון יכול יותר להגביה את הנופל למטה עד גם שיפול למטה מטה שאין עוד למטה הימנו גם שם יוכל הכח העליון להגיע ולהעלותו משם בהיותו כח גדול מאד (וכמ"ש⁵⁷ במ"א ע"פ כי יפול לא יוטל דמטעם זה יש נשמו' גבוהו' בזמן הגלות שכדי לסמוך הנופל צריך לבא האור ממקום עליון ביותר כו') וזהו כבוד ה' יאספך פי' יאספ"ך מנפילתך למטה כי נעשה בחי' א"מ לסבבו מכל צד עד שלא יפול לעולם וכמ"ש צרורה⁵⁸ בצרור החיים כו' וכל זה ע"י מצות המלך דוקא והוא פי' אדון עוזינו מקיף כללי שממנו נמשך ג' מקיפי' פרטיים צור משגבינו כנ"ל וד"ל.

כאשר דברת לאמר ה' ארך אפים ורב חסד כו'. דהנה ידוע ההפרש בין דיבור לאמירה הדיבור⁵⁹ הוא בקול רם והאמירה היא בחשאי בלב כי בחי' הדיבור הוא מבחי' עלמא דאתגליא כידוע והאמירה בלב ומחשבה בבחי' עלמא דאתכסיא והיינו בחי' העלם וגילוי כידוע דהמחשבה נק' העלם הדיבור. והנה בשעת מ"ת כתיב וידבר⁶⁰ אלקי' את כל הדברים האלה לאמר הרי לכאורה הזכיר ב' הפכי' במקום א'