תקיח

בנפש כ"א בבחי' מקיפי' ולבושי' בלבד וזהו מ"ש כבוד⁴⁶ ה' יאספך שהוא בחי' לבוש ומקיף אצל מעשה המצות דוקא כמ"ש והלך לפניך צדקך כו' משום דעיקר המקיפי' באי' ע"י מעשה מצות והתורה אינו אלא בחי' פירוש והיינו שא' תלמוד גדול שמביא לידי מעשה וד"ל.

וזהו ועתה יגדל נא כח א"ד כו'. דהנה שם א"ד הוא בחי' מלכו' הנק' אדון עוזינו כמאמר אנת אשתמודע אדון על כולא כו' ומה שנק' בשם א"ד דוקא הוא מפני שבשם זה מורה על היותו דן לכל העולם בדין ומשפט כי הוא אדון כל הארץ והוא השופט כל הארץ כו' להיותו בבחי' מלך עליהם ודינא⁴⁷ דמלכותא דינא וזהו שם א"ד⁴⁸ שהוא דינא בהיפוך אתוון וגם בתיבת שם זה יש אותיו' דין מטעם שהוא בחי' מל' דוקא ודינא דמלכותא דינא כו' וד"ל וזהו ע"י ענין מצות המלך כמ"ש שום תשים עליך מלך שבמעשה המצות אך זהו רק בחי' חיצוניו' בלבד אבל בחי' פנימי' שבשם זה הוא הנק' כח א"ד כלומר בחי' הכח הפנימי שמלובש בהעלם בשם א"ד והיינו שרש בחי' מעשה המצוה שהוא בחי' רצון העליון הנ"ל שאינו אלא בהעלם בלבד במצות המלך ולכך נק' אדון עוזינו בבחי' מקיף כו' וההעלם הזה צריך לבא לידי גילוי ע"כ אמר יגדל נא כח א"ד כלומר שיומשך הכח הנעלם שבשם א"ד ויבא לידי גילוי כו' וד"ל.

וביאור הדברי' יובן עד"מ גשמי מן כח האדם כשזורק אבן בכחו דהנה מה שהאבן הנזרק מיד האדם הולך ונוסע באויר השמים ואינו נופל למטה כטבע הדומם שנופל למטה הוא מפני הכח הרוחני שנמשך מיד האדם אשר חונה סביב לאבן ומקיפו מכל צדדיו ומעכב נפילתו למטה וגם הוא הנושאו במרחק או בגובה שהרי כשיכלה הכח יפול האבן ולפי שיעור אותו הכח כך יהי' שיעור הליכת האבן למרחוק כידוע והנה הכח הזה שמלביש ומקיף לאבן בשעת ההליכה הרי הוא נבדל באותה שעה מכח האדם העצמית שלו והרי כשלא זרק האבן עדיין לא הי' כח זה במציאות נבדל בפ"ע אלא היה כלול בהעלם בכללות הכח העצמי של האדם אך ע"י הזריקה שזרק האבן יצא הכח הזה מבחי' ההעלם לידי גילוי להיות נבדל במציאות דבר בפ"ע כו' והנמשל יובן למשכיל למעלה ג"כ ע"ד דוגמא כזאת, דהנה כל העולמות הם רק בבחי' דומם בלבד לגבי מקור המהווה אותם מאין כי הרי התהוותם הוא בבחי' עשייה כמ"ש כולם⁴⁹ בחכמה עשית וכל עשי' אינו אלא בבחי' דומם וכמ"ש מקימי⁵⁰ מעפר דל⁵¹ ופי' עפר זה היינו עולם הבריא' ובחי' דל הוא בחי' כח