תצ

הנק' מאמר אחד כמאמר רז"ל דבמאמר¹⁵ אחד יכול להבראות כו' והיינו מאמר דנעשה אדם הכולל כל המאמרות כי האדם ממנו לוקחו כל פרטי הצרופי' וכמ"ש ויקרא האדם שמות כו' וכנ"ל וה"ז מביאם ומעלם מן בחי' הפירוד אל בחי' היחוד וד"ל.

וזהו כי על כל מוצא פי ה' כאשר יביא לכל מוצא פי ה' הוא כללו' המאמרות כולם שבזה דוקא יחי' האדם ולא על הלחם לבדו כי הנה אותיות לחם¹⁶ אם נקודות שלהם בסגו"ל הוא ענין הלחם שאוכלים ואם נקודו' שלו בחולם הוא ענין לוחם מלחמה וכמ"ש בזוהר נהמא¹⁷ אפום חרבא ייכול דבשעת אכילה הוא כדמיון מלחמה אם בחי' הרע שבמאכל גובר יפיל לנפש האדם בגסו' ואם בחי' הטוב שבו יתגבר ע"י הכונה יתעלה להיו' לחיזוק עוז לנפש לעלות במדרגה באוי"ר בשעה שיתפלל בכח האכילה ההיא והיינו שהאכילה בדמיון לתפלה שגם בתפלה אמרו דשעת¹⁸ צלותא שעת קרבא כו' משום דכתיב רוממו'¹⁹ אל בגרונם ואז נעשה מזה חרב פיפיו' לחיצונים כו', כי הנה הכח הזה שמתפלל בו הוא מוסר בכונה לה' אחד באמרו לאהבה²⁰ את ה' אלקיך פי' לאהבה²¹ הוא לשון רצון כמו אבה כידוע והיינו בחי' המלחמה שבשעת התפלה למסור כל כחות הגוף ורצונות הזרות שלא יהי' לו רצון זר בלתי לה' לבדו כו' אך הנה עיקר האהבה והרצון הוא שיהי' בחי' גילוי אלקו' למטה כמו שהוא למעלה ולא יסתיר שום בחי' צמצום כלל כו' וזהו לאהבה את ה' אלקיך פי' שיהי' הוי' סובב כ"ע בבחי' גילוי שהוא הנק' אלקיך כו' וזהו כל עיקר המכוון בהשתלשלו' שיומשך מבחי' ההעלם לגילוי שכמו שהוא למעלה אין²² עוד מלבדו שהרי אני²³ ה' לא שניתי כתיב דכולא קמי' כלא כו' כי כמו קודם בריאת העולמו' כך גם לאחר הבריאה אין העולם תופס מקום וכולא²⁴ קמי' כלא חשיבא כו' ואת זה כל האדם לכוין בשעת התפלה ובפרט באמרו ברוך את"ה כלומר שיהי' נמשך אל הגילוי להיות נק' את"ה לנוכח כו' וכך יהי' גילוי זה גם בנפשו האלקי' עד שיהי' נק' אלקיך בפרט וד"ל.

וזהו וברכת את ה' אלקיך פי' שימשיך מן העלם לגילוי ויהי' את הטפל לה' אלקיך כלומר שיתעלו גם כל צרופי אותיו' שבמאכלי' שאכל ויהיו גם הם נכללים