תפט

אך הנה תחלה יש להבין המשך הברכות הללו יברכך ואח"כ יאר כו' דלכאורה אין להם סדר. אבל הענין שלהם יובן בהקדים תחלה להבין שרש ענין ברכת המזון מהו דהנה כתיב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך כו', ופי' א"ת ידוע שהם האותיו' שמאל"ף עד תי"ו דידוע שכל הנבראים כולם נבראו בבחי' יש מאין ע"י צרופי אותיות שנמשכו מעשרה מאמרות הכלליים בחלופי' ותמורות כו' כמ"ש⁶ בס"י ואין כל נברא בפרט שאין לו צירוף אותיו' מיוחד לבחי' התהוותו מאין ליש וכמארז"ל בבצלאל⁷ שהי' יודע לצרף אותיו' שנבראו בהן שמים וארץ כו' אך הי' מאמרו' שנברא בהם כל העולמו' הם באו דרך כללות ושאר הנבראי' נמשכו מצרופי' שלהם שבאו בחלופי' ותמורות דהיינו בחי' הארה דהארה וכמ"ש⁸ בלק"א וד"ל.

והנה גם נפש האדם נבראת בצרופי אותיו' וכמ"ש בס"י דהנפש⁹ מלאה אותיו' להיות כי נמשכה מרוח פיו ית' וכמ"ש ויפח¹⁰ באפיו נשמת חיים וידוע שרוח פיו ית' בא בהתהוות העולמות בבחי' אותיות בעשרה מאמרו' בכלל ובריבוי הצרופי' בפרט כנ"ל ואמנם בזאת יתרון מעלת האדם על כל הנבראי' כולם במה שהוא בחי' הכולל כל הצרופי' שיש בכל הנבראי' עד אשר בו תלוי קריאת שם לכל נברא בפרט כי הוא יודע מכל צירוף השייך לאותו נברא וכמ"ש ויקרא¹¹ האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים כו' ולכל אשר יקרא האדם¹² שם זהו שמו כו' מפני שהוא הממשיך בחי' צרופי אותיו' לכל הנבראי' <רכט>

להיותו כולל כולם והוא ראש לכולם כי בחי' המדבר גבוה מדצ"ח וכוללם יחד וד"ל וזהו כי¹³ לא על הלחם לבדו יחי' האדם כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם, כי הנה בכל מאכל¹⁴ ומזון בפרט יש צרופי אותיו' עליונים המהווי' חיות אותו המאכל ונק' מוצא פי ה' שבמאכל מפני שנמשכו מעשרה מאמרו' שנק' מוצא פי ה' כו' וכנ"ל והנה כשהאדם אוכל המאכל מעלה הוא אותן הצרופי אותיו' שבחיות המאכל להיותם נכללי' בנפש האדם כשאוכלם ומחי' את האדם ובהתכללות זאת מביאם האדם אל שרש ומקור חוצב כל הי' מאמרו' והוא