תפו

מאמר הזוהר נשא בחללא דגולגלתא

[זוהר נשא]

בחללא ¹ דגולגלתא² קרומא דאווירא דח"ס כו' פי' גולגלתא כתר דאריך וח"ס חכמה שבכתר ויש חלל וקרום המפסיק בניהם. וביאור ענין ההפרש שבין חכמה הגלוי' לח"ס הוא דחכמה הגלוי' בז"א מתחלקת לל"ב נתיבו' שהוא עד"מ הנתיב לילך בו ובו מתפשטי' החכמה במדות שיהי' חסד או גבורה שבא מסיבת ההתבוננת בשכל ולפי ערך גילוי השכל כך יהי' ערך המדה כו', וכמו בגשמיות החכמה שביד לעשות מלאכה ושברגל לילך בו משא"כ ח"ס שבכתר הוא חכמה נעלמת והיינו ע"ד דוגמא מ"ש גבי ר"ע³ שסרקו את בשרו במסריקות של ברזל ושאלו המלאכים זו תורה כו' שעפ"י החכמה⁴ הגלוי' שבתורה אין ראוי' להיות שר"ע שלמד תורה הרבה ונקנס במיתה רעה כזו, אך השיב להם שתוק כך עלה במחשבה כאדם האומר לזולתו השואלו על איזה דבר שעושה נגד דעתו מה איכפת לך אני רוצה כן וכמו המלך שמצוה לעבדיו לעשות כך וכך בלי טעם כו' שבוודאי יש לו טעם בפ"ע על אותו הדבר אלא שא"א לו לפרשו לזולתו ונק' טעם⁵ הכמוס שנעלם ברצון והיינו מ"ש אין טעם לרצון כו' ולמטה מטה יש בחי' כזו עקשנות קשה עורף היפך הדעת לגמרי שגם בפ"ע אין לו טעם כו' והוא בחי' קליפה כו'. והנה הטעם הכמוס נק' ח"ס שהוא בחי' התעלומות שנעלם הטעם ברצון שהוא מה משיב אעפי"כ אני רוצה שהוא עד"מ למעלה הקרום החופה על המוח כו'.

והנה לפי שח"ס הוא בחי' העלמה של הטעם ע"כ ממילא יובן שא"א להיות ממנה בחי' התחלקות כלל כ"א מחכמה הגלוי' יש התחלקות כו' אמנם חו"ב דאריך הם שרשים לכל עולם האצי' ומהם הוא בחי' השתלשלות כי או"א⁶ מלבישים לזרועות דא"א שהן חו"ג שבו דאבא בחסד אחיד ותליא ואימא בגבו' אני⁷ בינה לי גבו' כו' ואו"א דאצי' מלובשים באו"א דבריאה ומהם ביצי' עד שבא בשכל להשגת המלאכים ואח"כ בשכל גשמי וכו', וכ"ז הוא לפי שחג"ת דאריך הם שורש הנאצלים כנודע שהכתר⁸ ממוצע בין המאציל לנאצלי' חציו בחי' התחתונה שבמאצי' והוא