תמב

מוחי' דאבא ואיך יוכל לשנות נכסי אביו שבקרקעו' שנק' נחלת אבותיו דהיינו מבחי' מוחי' דאבא שלו כי האב ממשיך מוחי' דאבא כו' כידוע דבן³⁶ מסטרא דאבא קאתי כו' מרשות אביו לרשות אחר אם אין לו שרש אחיזה בהם עדיין אלא כשיש לו מוחי' דאבא וירית אחסתנא דאבוה כו' אזי ביכולתו לשנות ולמכור בנכסי אביו בקרקעו' כו' וד"ל.

ואחר כל זה יתורצו כל הקושיות הנ"ל בענין הדגלים העליונים למה המה תמיד במספר א' והלא בירכם יוסף ה' כו' דהרי מבואר למעלה דהברכה היא בבחי' הענפים אבל בבחי' השרשים אין שום תוספת ולא גרעון מטעם ענין ובחי' קו המדה שכך עלה ברצון המאציל כו' וכנ"ל. אך עדיין יש להבין למה היתה רצון המאציל באופן מדה ומספר כזה דוקא ולא יותר כו'.

אך הענין יובן בהקדים ענין א' המוזכר בע"ח³⁶ תמיד שהכלל בכל מקום שיורד השפע יש ב' בחי' הא' הבא בבחי' שרש והוא בא תמיד בהשווא' א' לא יפחת ולא יגרע כו' והב' הבא בבחי' תוספת ולא בבחי' שרש והוא אינו בא בהשווא' א' אלא לפעמי' יהי' בא בריבוי ולפעמי' במיעוט ותמיד יבא בשינויים כמו שאם יגרום החטא ולא יוכשר מעשה התחתונים גם אם כבר בא יסתלק אותו התוספת ומכ"ש שמתחלה לא יאיר כו' ואין הארת בחי' התוספת כ"א לפרקים ועתים מיוחדים כשבת ויו"ט ור"ח וכה"ג כמו בחי' מלכות דאצי' שכלולה מי"ס יש בה ב' בחי' הללו הא' הבא בבחי' שרש לצורך קיום העולמות והוא בחי' כתר שבמל' דהיינו עצם מדת מלכותו ית' אשר בהכרח שתמיד יאיר אורו וכמ"ש לעולם³⁷ דברך נצב בשמים שהוא בחי' כתר שדבוק באחורי ז"א שנק' שמים כמ"ש בע"ח ואמנם שאר הט' ספי' שלה באים למטה בבי"ע בבחי' תוספת והוא אשר ישתנה לפעמי' יאיר במיעוט ולפעמי' בהתרחבות ונק' ארץ טובה ורחבה כו' ויש עתים מיוחדים לזה כמו בשבת ויו"ט ור"ח ולא בימות החול וגם אם כבר באו למטה בבחי' תוספת אם יגרום חטא העולם יסתלק וכמ"ש³⁸ בזוהר ע"פ עת לעשות לה' כו' האי עת או סלקא או נחתא כו' וכיוצא בזה בכל מקום באבי"ע זה הכלל נוהג דמה שבא בבחי' שרש הרי הוא תמידי בהשווא' א' ואשר בא בבחי' תוספ' לפעמי' יאיר במיעוט ולפעמי' בריבוי לפי העת והזמן כו', ועפ"י הקדמה זאת יובן גם בענין הנ"ל במספר ת"ר אלף שרשים בכללו' נ"י למעלה בזו"נ הענין הוא דכך עלה ברצון המאציל שיהא זה המספר בחי' שרש דהיינו בתמידו' בהשווא' א' לא יפחת ולא יגרע כנ"ל ואשר יבא בבחי' תוספת הוא ענין <קצה>

הברכה מה שיתברכו באלף פעמי' כמספר הזה וזה תלוי לפי העת והזמן כנ"ל בענין בחי' התוספת אבל להיות בכנ"י בבחי' שרש לא הי' רצון המאציל אלא דוקא במספר מכוון כזה כו' וד"ל.