תיט

וזהו ההפרש בין שבת ליו"ט שבשבת נאמר מי²¹ כמוכה נאדר בקדש כו' כמ"ש²² בזוהר פ' אמור כמ"ש במ"א וביו"ט בחי' בינה מאיר וע"כ המצוה ביו"ט²³ בשמחה כמ"ש אם²⁴ הבנים שמחה שהשמחה באה מצד ההשג' כו' ובשבת המצוה דוקא בעונג בלבד והוא בחי' עתיק' שמאיר באחוריי' דחכמה בבחי' הלבשה חיצוניו' אבל בחי' פנימיו' עתיק' שהוא מקור התענוג כמ"ש כי²⁵ עמך מקור חיים כו' אינו מאיר אלא בבחי' פנימי' דאור אבא, כידוע הכלל בע"ח²⁶ דפנימי' אבא הוא בחי' פנימי' עתיק' והכל א' כו', והענין הוא דאור העונג העליון שבפנימי' חכמה הוא בחי' ביטול האמיתי עד שאינו בא בבחי' כלי כלל וכלל וביטול זה לא הגיע משה בחייו כי יש בזה ההארה מבחי' פנימי' המאציל וכל העבודה דמשה היה בבחי' חיצוניו' דאור אבא בלבד והגם שמובדל בערך הוא מבחי' בינה מ"מ אין לזה ערך עם בחי' פנימי' שם מ"ה דחכמה, ולכך לא אמר רק ונחנו מה כלומר שיש מי שבטל כו' וגם כל האוי"ר שהיו לו הגם שהיו בודאי בבחי' הביטול דחכמה ולא בבחי' התלהבות דבינה מ"מ לא הי' בבחי' ביטול הפנימי שלמעלה מבחי' כלי לומר ונחנו מה אלא הוא בחי' התכללות ממש באור א"ס ולא יוכל להתיישב בכלי כו' וד"ל.

וזהו שביקש משה הראיני²⁶ נא את כבודך פי' מבחי' פנימי' ע"י שבבחי' פנימי' אבא שלמעלה מבחי' כלי וזהו כבודך ואין כבוד אלא חכמה כידוע אבל זהו נק' כבודך ממש והשיבו כי²⁷ לא יראני האדם וחי כו' ואמרו ז"ל בחייהם²⁸ אינן רואין במיתתן רואין כו'. דהנה אמרו ז"ל (במדרש)²⁹ והנה טוב מאד טוב זה מלאך חיים מאד זה מלאך המות כו' <קפא>

והענין הוא משום דדוקא לאחר מיתה מפני שאינו בבחי' הכלים של הגוף אזי יוכל לראות בבחי' אור א"ס שלמעלה מבחי' כלי אבל כל זמן שהוא חי בגוף לא יוכל לראו' אור א"ס שלא בבחי' כלי כו' והטעם לזה מבואר למעלה משום דמברר מחשוכא לנהורא כו' ושרש הנפש הבהמיו' בעולם התוהו כו' ולהבין ביאור ושרש הדברים הנה תחלה יש להבין מהו ענין כאור²⁹ שבעת הימים ולמה נק' בשם אור בלבד כו'.

דהנה ידוע שעיקר ההפרש בין בחי' התוהו לבחי' התיקון הוא שבבחי' התוהו³⁰ היו האורו' גדולים מאד מאד והכלים היו קטנים לפי ערך האורות והיו רק