תט

דוקא ומטעם הנ"ל וד"ל ולזה הטעם ניתן לכאו"א מספר שנים כפי הצורך שצריך לכאו"א לברר ולהפך בחי' נפש הבהמיו' דנוגה וכמ"ש ימי⁴² שנותינו בהם שבעים שנה כו' וכתיב כי⁴³ צל ימינו עלי ארץ כו' כי ימים⁴⁴ יוצרו כו' וכמ"ש⁴⁵ במ"א וד"ל.

והיינו הטעם שירידה זו לצורך עלי' הוא ע"י התהפכו' חשוכא לנהורא כנ"ל כי בזה דוקא יכולה הנשמה לבא לבחי' מאד בלי גבול דהיינו בחי' התוהו שהמה אורו' בחי' בלתי מוגבלי' בכלי דלכך נפלו כו' וד"ל ובכל זה יובן מ"ש כי⁴⁶ לא יראני האדם וחי ואמרו ז"ל בחייהם אינן רואין אבל במיתתן⁴⁷ רואין פי' בחייהם אחר שלא ביררו כפי הצורך לברר מבחי' נוגה בנפש הבהמיו' כפי המספר שניתן לו כו' אינו יכול לראות עדיין במהות ועצמו' אור א"ס ב"ה <קסו>

שלמעלה מכל ההשתלשלו' כמו שאמר למשה ג"כ כשביקש הראיני נא כו' והשיבו כי לא יראני האדם וחי כלומר בשעה שחי מפני שעדיין לא בירר משה כפי צרכו שצריך לברר לפי ערכו כו' אך במיתתן רואין לפי שכבר נשלם כל הברורי' להפוך חשוכא לנהורא כפי הצריך לו כו' ואזי יכול האדם להשיג ולראות באלקות גם במה שלא השיג משה ע"ה בעודו בחייו כו' וכמאמר במיתתן רואין והוא מטעם הנ"ל לפי דמה שמגיע לבחי' מא"ד באהבת בכל מאדך הוא דוקא לאחר שנשלם כל הבירור בשלימות משא"כ בעודנו חי שלא נשלם כל הצורך ולכך בחייהם אינן* רואין וד"ל.