שצה

עולים לשרשם בבחי' ס"ג דאימא והוא בחי' הכתר הראשון ואח"כ בירידתו באותו הכח למטה והוא שם ס"ג השני הוא בחי' כתר השני והכל בחי' אור אימא והיינו בעטרה שעטרה לו אמו כתר א' מבחי' אור חוזר וכתר השני מבחי' א"י והכל מכח א' כי הא בהא תליא כנ"ל.

וזהו פי' עדיי"ם שני כתרים, ואמנם לא הי' זה האור מן העטרות נכנס בכנ"י בבחי' הכלים שלהם בהתיישבות גמורה אלא רק היה בבחי' כתר ומקיף עליהם בלבד שהרי לא עשו רק הכנה בנפשם לקבל המצות וכאמרם נעשה לשון להבא שהוא ענין העתיד כלומר שעתידים אנו לעשות כלים משם ב"ן המתברר כו' וע"כ גם העטרות שנעשי' מהם בבחי' מקיפי' דבינה כנ"ל עדיין לא נכנס בהם בהכנסה והתיישבות גמורה אלא שהי' התעוררו' הכניסה בשלימות והי' האור מוכן ליכנס בנשמתם מעט מעט עד שהי' מתיישב האור בהם בהתיישבות גמורה כו' וזהו הטעם שלא הי' כיבוש א"י בבת א' אלא מעט מעט כמ"ש מעט מעט אגרשנו מפניך כו' כי למעלה עדיין לא הי' התיישבות האורות בכלים ממש בתכלית אלא רק התחלת הכניסה והי' נכנסי' מעט מעט כו' לכך למטה ג"כ מעט מעט אגרשנו כו' ועד"ז הי' האור הולך ונכנס מעט מעט בכללות נ"י ע"י מעשה המצות כל ימי השופטים והזקנים עד דוד ושלמה וגם בימיהם לא הי' שלימות התיישבות האורות בכלים למעלה עד לעתיד מפני שהי' עדיין יניק' לחיצוני' מזמן עון העגל וגם בשעת מ"ת שפסקה מהן זוהמא של נחש כו' והיו כנ"י בבחי' חירות משיעבוד מלכיות אם לא עון העגל כמארז"ל חרות⁷² א"ת חרות אלא חירות והוא בחי' יובלא עילאה דבינה הנ"ל שנק' עולם החירות וכמ"ש וקראתם דרור כנ"ל מ"מ לא הי' בחי' התיישבות האורות בכלים בהם בשלימות אלא רק שעשו הכנה בלבד לזה באמרם נעשה ונשמע כנ"ל וע"כ עדיין הי' מקום ושרש ליניקו' החיצונים ואע"פ שמצד עצמם היו ראוי' שכבר הכינה נפשם באמרם נעשה אבל בחי' השמיעה הנ"ל לא נתקיים מצד החטא דעגל וכו' ולכך נא' להם מעט מעט אגרשנו כו' עד לעתיד וד"ל.

<קסא>

וזהו וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, דבפורים נתקיים את אשר החלו לעשות בשעת מ"ת דהיינו שאז הוא שנתיישב האור בכלי שלהם בתכלית ההתיישבות בבחי' עצמיו' בהם שלא יהי' כדוגמא זו רק לעתיד כנ"ל וזהו את אשר החלו לעשות לפי שהי' ההתחלה של כניסת האורות בכלים בשעת מ"ת והיו נכנסין מעט מעט כו' כנ"ל עד שבזמן מרדכי ואסתר דוקא הוא שקבלו היהודים את אשר החלו לעשות בשעת מ"ת וגמרו תכלית הכניסה הנ"ל עד שנתיישבו האורות בכלים בתכלית וד"ל. והטעם לזה למה בפורים דוקא זכו למדרגה גדולה כזאת שלא זכו כל ימי היותם בארץ כנ"ל, הענין הוא מטעם מס"נ⁷³ שהי' להם כל אותה השנה כמבואר