שצא

ראוי שגם השכל לא יסבול אותו הדבר השנאוי בלב כו' אלא מוכרח לומר שיש ב' מדרגו' בשכל א' אשר בא אורו בהשפעה למדו' שבלב והב' אשר הוא מופלא ומובדל על המדות בבחי' מקיף שאינו יכול להתיישב בהם בבחי' א"פ אלא בבחי' מקיף בלבד והוא הכח שיש בשכל לחשוב ולהתבונן גם בדבר השנאוי בלבו כו' וכך יובן למעלה בבחי' בינה דאצי' שנק' אם הבנים שהן בחי' המדו' דז"א כידוע שבחי' א"פ המתיישב במדו' הוא אשר נשפע בהם בבחי' המשכה והתפשטו' והן בחי' המוחין שבמדו' עליונו' שהמדו' מקבלי' מהן ונמשכי' למטה בגילוי להיות בבחי' מדות ממש באהבה ושנאה כמו לאהוב את בנ"י כמ"ש אהבתי³⁸ אתכם אמר ה' ולשנוא את אוה"ע וכמ"ש ואת³⁹ עשו שנאתי בבחי' מדת השנאה ממש כו' ואע"ג דאמר דאת עשו שנאתי הנה בבחי' השכל והתבוננות יכול להתפס ולהיות מוקף שם מכל צד כמשל הנ"ל שיוכל אדם לעיין בדבר השנאוי כו' שאע"פ שמצד השכל שמלובש במדת השנא' אינו יכול לסובלו אבל במחשבה שבבינה שבבחי' מקיף על המדו' יכול להתפס כי מטעם הנ"ל שהוא מובדל ומופלא על המדו' מזה הטעם עצמו הוא שיכול להקיף הדבר השנאוי במדו' שבלב והכל ענין א' הוא דלפי ערך רוממו' המקיף כך ערך ירידתו למטה לסבול גם מה שמנגד בתכלית למדות כו' כענין שממית⁴⁰ בידים תתפש כו' וד"ל.

וכידוע בס"י⁴¹ דעומק רום ועומק תחת שניהם מכח אחד נמשכו דלפי ערך עומק רום כך ערך עומק תחת דכל שגבוה יותר יותר יוכל להשפיל א"ע כו' וד"ל וזהו מה שנא' במכו' בכורות במצרים ועברתי⁴² בארץ מצרים אני ולא מלאך כו' שהוא מפני שמ"ט⁴³ שערי טומאה דמצרים הוא היותר תחתון מכל ע"כ א"א לבא שם כ"א היותר עליון כי לפי ערך רום כו' אך מה שאמר זה לענין מכת בכורות דוקא וכמ"ש ועברתי בארץ מצרים והכיתי כל בכור כו' הענין הוא דדוקא משום הכאה זו לכלות הבכורות הוצרך לומר אני ולא מלאך כו' כי הנה מ"ש בע"ח דבכל ו' ימות החול יורדי' האורות דז"א ללקט ניצוצו' כו' ענין לקיטת ניצוצו' הללו אינו ענין ניצוח גמור לאהפכא⁴⁴ חשוכא לנהורא מרע לטוב אלא רק ללקט ניצוצי הקדושה מחלק הטוב שנפל ברע כו' והטעם הוא לפי שהרע עצמו לא יוכל להתברר ע"י המדו' בלבד אחר שיש לז' מדו' רעות שרש אחיזה במדות דקדושה כענין הידוע במאמר אברהם⁴⁵ שיצא ממנו ישמעאל מותרי⁴⁶ החסד כו' אלא הבירור להפך ולכלות הרע לגמרי מכל וכל צריך להיות מלמעלה מבחי' המדו' שאין לחיצוני' שום שרש