שצ

שיהי' לעתיד וזהו ענין עליו' העולמות בשבת בכלל שהוא עליי' המל' להיות בבחי' הבינה הוא שם ס"ג שלמעלה ממ"ה כו' וזה בא מצד הברורי' דרפ"ח דשם ב"ן מברר כל ימות החול ועולי' לשרשם בשבת ונעשים יותר גבוהים מבחי' התיקון דמ"ה להיותם מבחי' התוהו דקדם לתיקון כנ"ל וד"ל וזהו ענין ב"פ ס"ג הא' בחי' ס"ג שהוא עלי' והתנשאות מלמטה למעלה כו' וס"ג ב' בירידה מלמעלה למטה כו'.

דהנה בחי' בינה³² נק' בזוהר עלמא דחירות ונק' יובלא עילאה כמ"ש וקראתם דרור³³ כו' והיינו מפני שאין לחיצונים יניקה שם כלל וכלל ויש להבין הטעם למה. אך הענין הוא דיש בבחי' בינה ב' הפכי' א' בחי' עלי' והסתלקו' למעלה והב' בחי' ירידה והמשכה למטה מטה כו' והוא מ"ש בקן צפור שלח³⁴ תשלח את האם שהוא בחי' עלי' והסתלקו' למעלה וכתיב והאם³⁵ רובצת על האפרוחי' כו' שהוא בחי' ירידה והמשכה למטה כו' וידוע דפי' אם הוא בחי' בינה³⁶ שנק' אם הבנים כו' וזהו שבשם ס"ג דאימא ניקוד דשם הוי' שבו נקוד בשם אלקי"ם שהן ב' הפכי' הוי' הוא בחי' חסדי' ואלקי' הוא בחי' גבורו' מפני שבחי' העלי' והסתלקו' שיש באימא הוא בחי' אלקי' מבחי' הגבורו' ובחי' הירידה וההמשכה שיש באימא הוא מבחי' החסדי' דשם הוי' וע"כ שם הוי' שבאימא נקוד הוא בניקוד אלקי' וד"ל.

ולהבין ביאור כל הדברים הללו מה הוא בחי' עלי' והסתלקו' שבבינה ומה הוא בחי' הירידה וההמשכה שע"ז נא' שלח תשלח האם והאם רובצת כו' הנה יש להקדים תחלה ענין א' הידוע בע"ח³⁷ דכל המקיפי' בבינה כו' ולכאורה אנו מוצאים שכל הא"פ בבינה הם שהרי השכלת והבנת השכל נק' בינה והוא אשר נתפס בהשגה בבחי' א"פ ולמה אמר שכל המקיפי' בבינה כו', אך הענין הוא דשניהם אמת דהנה אנו רואי' בחושי הטבע של השכל שיש בכחו לסבול דבר שהוא שונאו בתכלית ולהיות מעיין בו כאילו הדבר נאהב אצלו כמו שאנו רואים שיוכל אדם לעיין בכל השגת שכלו בדבר השנאוי לציירו בדמיון מחשבתו תמיד ואע"פ שישנא אותו הדבר תכלית השנאה יוכל לעיין ולהתבונן עליו הרבה והרי בהתבוננות זאת מקיף הוא לאותו הדבר כידוע שכל שכל המשיג וחושב באיזה דבר המושג אותו הדבר נתפס בשכל המשיגו ונעשה מוקף מכל צד מן השכל המשיגו והשכל מקיפו מכל צד כו' וא"כ גם כשמשיג וחושב בדבר השנאוי הרי אותו הדבר השנאוי מוקף בשכל והשכל וההתבוננו' מקיפו מכל צד כו' ויש להפלא לכאורה אחר שהדבר שנאוי בלבו ששם משכן המדו' והמדות נמשכי' מן השכל כידוע וא"כ

<קנז>