שסז

כמוהו עפ"י סדר השתלשלו' הכתרי' מטעם הארת אור חדש הנ"ל בכתר הראשון שאינו אלא בסיבת הארת הכתר למטה בבחי' א"ח כנ"ל והוא ענין אהבת בכל מאדך בלי גבול כנ"ל (וזהו מ"ש ביום³⁹ ההוא יצאו מים חיים כו' וכן וערבה⁴⁰ לה' מנחת יהוד' כימי עולם כו') והיינו שאמרו ז"ל יפה⁴¹ שעה א' בתשובה ומע"ט פי' דוקא ע"י התשובה שהיא בחי' א"ח אזי המצו' נק' טובים כלומר מאירים וכמ"ש וירא⁴² אלקי' את האור כי טוב וכמו עד"מ האבנים <קמא>

טובו' שמאירי' כך כונת המצו' בבחי' התשובה מעומקא דלבא שקדמה למעשה הוא המאיר אור החדש הנ"ל מלמעלה למטה וכמ"ש אור חדש על ציון תאיר כו' והוא הקישוטי' שבכתר כו' וזה עולה ע"ד הנ"ל ג"כ בהפרש שבין מעשה המצוה עצמי לכונת המצוה מפני שכונת המצוה דוקא עושה אותה להיו' נק' מעשה טוב"ה ומאיר"ה (והיינו ענין המאמר בקישוטי'⁴³ אזלא מאנין ולבושי' דמצו' כו' וכמ"ש במ"א). וזהו שאמר ומראך נאוה להורות על יפוי היותר גדול ממה שאמר תחלה יפת"י דפי' יפת"י הוא מפני שבחי' ת"ת דז"א הוא שנעש' כתר לנוק' עפ"י סדר ההשתלשלו' אבל מרא"ך נאו"ה מייפה גם לבחי' ת"ת דז"א בכתר חדש כנ"ל וזהו ישראל⁴⁴ אשר בך אתפאר וכן זה⁴⁵ אלי הוא בחי' ת"ת ואנוהו יותר כו' כמ"ש ומרא"ך נאו"ה כו' וד"ל.

ואחר כל הנ"ל יובן סדר הפסוקי' יונתי בחגוי הסלע בסתר המדרגה כו' ע"כ קומי לך רעייתי יפתי כו' ואח"כ השמיעני את קולך כו'. דהנה מבואר למעלה דמסיבת בחי' הפרסא שבין אצי' לבי"ע הוא שנעשה בחי' א"ח כו' אמנם אין זה מצד סיבת הפרסא בלבד אלא דוקא מטעם שבחי' המל' היא בוקעת הפרסא ומתצמצמת ויורדת בבי"ע ונעשית שם כמו נקודה א' בלבד וכאשר עולה מן הצמצום וההסתר בבחי' עלי' הע"ס שלה עולי' בבחי' א"ח ואז בחי' כתר קודם לבא כו'.

ותחלה יש להבין ביאור ענין מה שנעשי' כנקוד' א' בבי"ע כו' דהנה ידוע שבחי' מל' דאצי' היא אחת ממדותיו דא"ס והרי יש בה בחי' א"ס ממש דהא איהו וחיוהי וגרמוהי חד כו' והגם שנק' סופא דכל דרגין היינו לגבי סדר ההשתלשלו' אבל באצי' עצמו היא בבחי' א"ס וזהו מלכותך⁴⁶ מלכו' כ"ע ור"ל בלתי מוגבלת כו' וכנ"ל בפי' לך ה' הממלכה כו' וא"כ איך אפשר שיקבלו הנבראי' בעלי גבול האור והשפע מבחי' מל' דאצי' כמו להיו' נהנין מזיו השכינה בג"ע העליון אחר שהנאה זאת היא באה בהשגה ועונג גבולי לפי ערך המקבלי' וזיו השכינה עצמה בלתי ב"ג כו' אלא הענין ידוע מפני שמתצמצמת עצמה בתכלית בירידתה לעולם הבריא' ומעלמת כל בחי' עצמותה לגמרי עד"מ הנפש כשמעלמת כוחותיה בעצמותה לבלתי יתפשט כח ממנה כלל כו' ולא נשאר בה רק בחי' האחרונה שבה והיא נק' נקודה א'