שסה

של מעשה המצות אין א' דומה לחבירו וכל חד לפום שיעורא דילי' באוי"ר והשגתו כך יכוין בנקודה שבלב באופן ההמשכה או באופן ההעלא' באותה מעשה המצוה ואפי' במצוה א' שיעשו שני בנ"א אין ההשפעה עליונה שנעשה ע"י מעשיהם שוה והוא לפי אופן שינוי כונה שלהם שזה מכוין לכונה פנימי' יותר ימשיך למעלה מבחי' פנימי' האורו' וזה אינו מכוין כלום אינו ממשיך כ"א מדרגו' החיצוניו' דעשי' וכיוצא וע"ד דוגמא הנה אמרו שנים³⁴ שצלאו פסחיהם כו' הרי אע"פ שפסח אחד להם ומצוה א' ביד שניהם בהשתוות מעשה ואין ההמשכה³⁴ ועד"ז יובן ההפרש בדרך כלל בין צדיקי' מקיימי מצות לרשעי' מקיימי מצו' שמצד הכונה רחוקי' זה מזה בערך אע"פ שבמעשה מעשה א' לשניהם כו' וא"כ יובן בענין ההפרש בין בחי' היופי שמצד מעשה המצו' בכלל שנק' יפתי מטעם הנ"ל שנעשה בחי' לבוש מלכו' למעלה עי"ז ובין יופי והידור היותר נאה והוא תכלית שלימו' הכחות שבלב שבמעשה המצות מן הצדיקי' וכיוצא בהם בכל חד לפום שיעורא דילי' כו' והוא מ"ש ומראך נאוה וד"ל.

ושרש ענין זה ע"ד הקבלה וגם הטעם שתלוי זה במה שקדם ואמר הראיני את מראייך בבחי' א"ח כו' הנה תחלה יש להקדים כלל א' בדרכי הקבלה הידוע בפרדס וע"ח שלעולם בחי' הכתר ובחי' התפארת ענין א'³⁵ הם ממש והמופת שהרי ידוע בפרדס שבחי' הת"ת הוא בחי' הקו האמצעי וגם הרי הכתר³⁶ לעולם הוא בחי' קו אמצעי שהרי ידוע שהוא בחי' ממוצע בין המאציל לנאצלי' כו' וגם ידוע שלעולם בחי' כתר שבתחתון נעשה מבחי' ת"ת שבעליון כמו בחי' ת"ת³⁷ דאימא נעשה כתר לז"א ובחי' ת"ת דז"א משליש התחתון שבו נעשה כתר לנוק' כו' א"כ מאחר שמבחי' הת"ת נעשה כתר בהכרח לומר שענין א' הם שאל"כ מהיכן הי' מציא' התהוו' הכתר דוקא מבחי' ת"ת ולא ממדה אחרת זולתה אך הענין הוא לפי ששניהם ענין א' הם ממש דהיינו ששניהם בחי' ממוצע בכל מקום שהם והוא שיש בכחם לחבר ולהביא מעליון לתחתון או מדבר להיפכו והוא נק' כח ההתחברו' או כח המחבר וגם נק' בלשון קו אמצעי והוא הנק' ממוצע ולהיו' כי יש כח האמצעי המחבר הזה בכתר וגם בת"ת ולא בזולתם ע"כ יבא בחי' הסתעפות מזה לזה אחר ששניהם ענין א' ולכך בחי' כתר של התחתון נעשה מבחי' ת"ת שבעליון כמו בחי' ת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א.

והענין הוא שבחי' הכתר הזה בז"א הוא בחי' כח הנק' ממוצע להביא מאור עליון דאימא שהוא השכל לאור התחתון של המדו' הנק' ז"א והוא אמצעי שיש