שלב

מלשון הודאה, שיהודי הוא לשון הודאה שמודה לה' ית', שבחי' הודאה הוא בחי' מדריגה גבוה מאוד נעלה שמגיע לבחי' סתימו דכ"ס מה שא"א להתגלות כלל ולכך ע"י המס"נ שלהם בפ"מ זכו ליקרא בשם יהודים ולכן בחנוכה ופורים הם בהלל ובהודאה כו', ולז"א קבלו היהודים אשר החלו לעשות בזמן מ"ת שאז הי' רק ההתחלה בלבד אבל הגמר של המעשה לקבל השפע הי' בפורים דווקא שזכו לזה ע"י מס"נ בפ"מ להיותם נקראים בשם יהודים כנ"ל.

אך מ"ש וקבל היהודים וקבל לשון יחיד הענין הוא שלצורך קבלת השפע עליונה מצטרכים להיות כנ"י בצוותא חדא בתכלית אמיתי בתכלית היחוד בלי פירוד לבבות כלל ח"ו והיינו כמ"ש במ"ת ויחן שם⁶⁰ ישראל כו' מפני שכולם כוונו לשמים ברעו' דליבא לומר נעשה ונשמע שנעשו כלב⁶¹ א' מיוחד לאביהם שבשמים, כמו"כ בשעת גמר המעשה בשעת הקבלה לתוכה ממש לשון יחיד שאז מסרו כולם כא' נפשם לה' א' ברעותא דליבא שהוא פשוט בתכלית הפשיטות שלמעלה מגדר ההתחלקות משא"כ המחשבה מצורפת מאותיות רבים מחולקים וזהו מצוות⁶² צריכות כוונה כוונת הלב רעותא שלמעלה מבחי' אותיות שמתפשטת מגדר ההתחלקות ולכך נאמר וקיבל לשון יחיד כנ"ל וד"ל.