שכז

והענין הוא דהנה כתיב יהללו¹⁵ את שם ה' כי הוא ציווה ונבראו, פי' כל סדרי השתלשלות העולמות מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין כולם יהללו את שם יהו"ו כי עיקר קיומן וחיותן הוא מבחי' שם הוי' בלבד וכמשל השם של האדם שנק' בשם ראובן או שמעון שאין השם שלו ממהותו ועצמותו ממש כי הרי יכול לחיות ולהתקיים אף בלעדו ואין לו ערך ויחוס אל מהות עצמיות האדם רק הוא הארה והתפשטות ממהותו להיות נפנה לקוראיו בשמו כו', כך עד"מ החיות של כל הנפעלים מריש כל דרגין עד סוף כל דרגין הוא רק מבחי' שמו הגדול ית' בלבד שהוא בחי' הארה בעלמא ממנו ית' כדכתיב הודו¹⁶ על ארץ ושמים כי נשגב שמו לבדו ולכך כולם יהללו את שם הוי' מקור החיים של כל הנפעלים כי הוא צווה ונבראו הוא בחי' מהותו ועצמותו ית' שנק' בשם הוא ציווה ונבראו, ובראם לא כתיב אלא ונבראו מפני שבאמת אם הי' נמשך החיות שלהן מעצמותו ית' ויתלבש בתוכם ממש הי' נאמר ובראם ממש שהוא מתלבש בתוכם ממש לברוא אותם מאין ליש אבל באמת מהותו ועצמותו ית' מרומם ונשגב לבדו רק הודו על ארץ ושמים שבחי' שמו ית' המתפשט על כל הנפעלים כולן דהיינו מדת מל' ית' המתפשט על כל העולם, שמה שמלך שמו נקרא עליהם זהו ממש הקיום והחיות שלהן ולכך נאמר כי הוא ציווה ונבראו¹⁷ ולא נאמר ובראם כ"א ונבראו כאילו נבראו ממילא ע"י הציווי של מהותו ועצמותו ית' בלבד שציווה כביכול שמותיו להפעיל ולברוא אותם ולא שהוא בעצמו ית' מתלבש בתוכם לברוא אותם והיינו כדכתיב במע"ב בראשית¹⁸ ברא אלקים ששם נאמר ברא ממש דהיינו שהוא שם אלוקים¹⁹ שהוא מדות הצמצום שהוא א' מז'²⁰ שמות שאינם נמחקים שהוא רק שמו ית' לכך נאמר בו ברא ממש דהיינו שהבורא את הנברא הוא מתלבש בתוך הנברא וימצא בהפועל בחי' כח הפועל ממש שמלובש בהנפעל לקיימו ולהחיותו תמיד, וזה לא יתכן בעצמותו ית' שיהי' הוא בעצמו בחי' כח הפועל שבנפעל שיקרא בעצמו ית' בשם בורא וכח הפועל שבנברא ונפעל עד שיכתב שהוא בראם כו' כ"א מהותו ועצמותו ית' מרומם לבדו ואני²¹ ה' לא שניתי כי אין בין קודם שנברא לאח"כ, רק שמו ית' הוא המתפשט על כל עלמין להחיותם מצד שעצמותו ית' א"א להתלבש בתוך כ"ע ממש לברוא אותם (וגם הי' בחי' שינוי והתפעלות שיתפעל כח הפועל מכח הנפעל כי כל מניע מתנונע כו' כמ"ש במ"א) זולת שמו שם אלקים הוא הבורא אותם מאין ליש בציווי ורצון המאציל ב"ה כדכתיב בכל מע"ב ויאמר²² אלקים יהי אור יהי רקיע כו' ולכך נאמר שם לשון ברא ממש אבל מהותו ועצמותו נשגב לבדו ולכך נאמר כי הוא צווה ונבראו לשון ממילא ע"י שמותיו ית' ולא נאמר ובראם כי