רעז

העומדי' לפניך כו', והוא במדרגה היותר עליונה עד שנחשבי' כבן ולא עכבד וכמו שא' ר"ג¹³² על רחב"ד שהוא כעבד ע"כ פועל בקשתו מיד, והוא כמו שר שלמעלה הוא ממדרגת פעולה זו כו'. והדוגמ' מזו למעלה בדרך כלל שזהו ההפרש בין י"ב אמצעי' לג"ר וג"א לפי שבג"ר וג"א הוא רק בחי' ביטול במציאו' ע'י הודאה וברכה לא לבקשת דבר מה כו' א"כ בהכרח לומר שלמעלה הוא מבחי' תיקון ועבודה הנ"ל. והנה העבודה הנ"ל הרי הוא בא בהכרח ע"י יחוד מ"ן ומ"ד כנ"ל בפי' לעבדו בתורה שהוא בחי' ברורי' בהעלאת מ"נ ואח"כ נכלל במ"ד ביחוד דק"ש וכה"ג בי"ב אמצעי' שבש"ע כי הכל ענין א' הם, אבל בג"ר וג"א הוא למעלה מעלה מבחי' מ"נ ומ"ד וע"כ אין שם ענין עבודה כלל כו' וד"ל.

וזהו ההפרש שבין לוי ליהודה דבט"ו ווי"ן דאמת ויציב היינו המשכות המשפיע וכמ"ש כי ילוה אישי אלי, והוא ענין המשכות חיי עולם בתורה וממילא נמשך המשכות בנוק' בי"ב אמצעי' הנק' חיי שעה כנ"ל, והרי עכ"פ יש כאן בחי' משפיע עם בחי' מקבל מאחר שא' ילוה אישי אלי הרי יש מי שנק' אישי והוא המשפיע ויש בחי' מקבל שהוא מל' דאצי' וזהו שאמרה אלי והוא ע"ד יחוד מ"נ ומ"ד שהי' בק"ש בפסוק ראשון כנ"ל, אבל בג"ר וג"א נאמר הפעם אודה את הוי' בבחי' הודאה וביטול במציאות בלתי שום ענין המשכה ממשפיע למקבל לפי ששם המל' עומדת למעלה מבחי' משפיע ומקבל והיינו בבחי' פנימי' הכתר כנ"ל שזהו פי' עט"ב כו' לפי שנסב"ת ונק' אז כתר מל' כו' וע"כ הוא למעלה אז גם מחיי עולם וחיי שעה הנ"ל שהרי הן רק יחוד דזו"נ דאצי' וד"ל. וזהו ג"כ ההפרש בין לאהבה ובין לעבדו כו', דהנה האהבה של בן לאביו אינה פועלת שום ענין רק האהבה היא טבעי' בתמידו' גם שאינו מבקש כלום משא"כ בעבד שאין אהבתו ניכרת רק בשעה שמבקש דבר כו' וד"ל.

והנה כמו שנעוץ סופן בתחלתן בבחי' יהודה בג"ר וג"א כנ"ל כך גם בצות מעשי' ג"כ נסב"ת עד שמעשה המצוה גדולה מגוף המצוה המפורשת בתורה. דהנה עד"ד מצות סוכה נתפרש בתו' ואעפ"י שנתפרשה כבר אינה נק' מצוה ממש עד שתבא לידי עשי' בפ"מ והוא שיעשה האדם סוכה וישב בה אז נק' מצוה, וכידוע שהמצוה היא ב[בחי'] מל' שהוא בחי' עשי' וכמ"ש כי¹³³ נר מצוה ותו' אור כו', וא"כ כשנסב"ת הרי המעשה של המצוה גדולה מגוף אור המצוה שכתובה בתו' כענין הנ"ל ביהודה כו'. וזהו שרש ענין ישתחוו לך בני אביך כו' דקאי בב' עניני' בג"ר שבתפלה ובמעשה המצות ומטעם א' לשניהם כנ"ל, ובני אביך הן תושב"כ שנק' מוסר אביך כנ"ל וד"ל. והיינו שא' שכר¹³⁴ מצוה מצוה כי המצוה עצמ' גדול מאור המצו' כמו שהיא בתו' מטעם הנ"ל להיותה בבחי' כת"ר מל' וד"ל.