ערה

לכך בשם גירס' וע"י העיון שאחר הגרס' הוברר, וזהו ענין הגרס' והעיון שהן מצות¹¹⁴ קריאה ומצות עיון שהן ב' מצות כמ"ש והגית¹¹⁵ בו יומם ולילה שהוא מצות עיון וכתי' לא ימוש ספר התו' הזה מפיך כו' שהוא מצות קריאה וכאמרו בכמה דוכתי הקורא¹¹⁶ בתו', ודרך כלל עיקר מצות הקריאה הוא במקרא וגם במשנה אבל בתלמוד¹¹⁷ הוא רק מצות העיון כו', ובכללם הן בדוגמת רו"ש שבתפלה כו' וד"ל.

והנה מאחר שעיקר עבודת לימוד התו' הוא בחי' העלא' ובירור כנ"ל א"כ אין זה תכלית הענין במה שלמד תורה בעיון בלא בחי' המשכת מ"ד מלמעלה, וז"ש רז"ל האומר¹¹⁸ אין לי אלא תורה אפי' תו' אין לו כו', וה"ז כמשל הפת שנאפה ואינו נאכל שלא נעשה ממנו שום חיות באדם אלא שנשאר בגשמיותו, כך הנה התו' נמשלה ללחם כמ"ש לכו¹¹⁹ לחמו בלחמי, וכנ"ל במשל הברורי' שתכליתם הוא אמיתי' הדין המתברר כו' אמנם הגם שהוא דין אמיתי מ"מ מלובש הוא למטה בענין גשמי וצריך שיעלה למעלה ויוכלל באלקות כמשל הלחם לאדם התחתון כו', וזהו בענין הדינין וההלכות שהקב"ה¹²⁰ יושב ושונה כנגדו כמו בעובד'¹²¹ דרב"נ שא' שם הקב"ה במתיבת' דרקיע' א' טהור כו' לפי שכל ענין הדינין וההלכות כמו בענין הלכות נגעי' יש גם למעלה בעולמות עליוני' אלא שהן שם יותר בענין רוחני ושם הן מתכללי ממש באלקות כמו עד"מ הנ"ל בברורי' המאכלי' כו'.

והנה עיקר ההתכללות שלהם הוא בזמן ק"ש בשעה שמייחד האדם יח"ע בפ' ראשו[נה] דק"ש שאז כל מה שבירר ולמד ביום של אתמול נכלל ועולה באותו יחוד העליון, כי בבחי' אחד שאו' למטה נמשך אח"ד העליון שהוא בחי' אדם שעל הכסא כו' א"ח¹²² דלי"ת והוא הנק' הקדב"ה¹²³ שהוא בחי' ז"א דאצי' כידוע וד"ל. וזשארז"ל העוסק¹²⁴ בת"ת פטור מן התפלה, [מן התפלה] דוקא ולא מק"ש, כי אפילו מי¹²⁵ שתורתו אומנתו מפסיק לק"ש בפסוק ראשון כידוע לפי שבק"ש עולה כל מה