רס

ברתא דוקא כמ"ש במ"א ע"כ ישתחוו לך פי' שבני אביך ממשיכים בשבילך דוקא, כי יהודה¹⁰⁸ הוא בחי' המל'¹⁰⁹ שהוא עולם הדבור ומקבלת מאחיך בתחלה ואח"כ הוא שמתעלה המל' מהם כנ"ל. וזהו פי' ישתחוו לשון זה הוא ענין ההשפעה מלמעלמ"ט דוקא, והוא מפני שב' מיני השתחוואו' יש, הא' השתחוואה מלמטלמ"ע שהמשתחווה למטה בארץ בפישוט ידים ורגלים לפני מי שמשתחווה אליו כו', והב' השתחוואה מלמעלמ"ט כאדם שמרכין ראשו שכופף קומתו לגבי מי שמתחנן לו דבר כו' ובהרכנה זו ממשיך לו השפע והברכה, והוא ענין הודאה מלמעלמ"ט (וז"ש ששם¹¹⁰ עלו שבטים כו' להודות לשם הוי' כו'), וזהו פי' יודוך אחיך מלמעלמ"ט להמשיך לך הברכה והשפע, והיינו ג"כ ענין ישתחוו לך בני אביך בחי' השתחוואה מלמעלה דרך כריעה, וזהו ענין הכורע¹¹¹ כורע בברוך כו', והוא ענין הכריעות והשתחוואות שבש"ע שהוא בחי' ח"י המשכות עליונות משמות דהוי' דג' מדרגות הנ"ל בכלל בג"ר וג' אחרונות כו' (וממילא יש ג"כ בחי' השתחוואה מלמטה למעלה מבני אביך לפי שהמל' עולה עד הכתר למעלה מבחי' אחיך הנ"ל ע"כ הם משתחווים לפני בחי' יהודה כי יהודה עולה בבחי' כתר מל' כנ"ל וד"ל). ופי' בני אביך הן ראובן ולוי בלבד, כי שמעון הוא בחי' שמאלו תחת לראשי בלבד אבל ראובן ולוי הן בחי' החסדים שיורדי' מגבוה לנמוך לבחי' מל' כמ"ש כל¹¹² הנחלים הולכים אל הים כו' ושרשם של לוי וראובן הוא בחי' אבינו אב הרחמן דהיינו אא"ס שמלובש בחכ' שבתו' שבכתב כמ"ש שמע בני מוסר אביך כנ"ל הטעם וד"ל.

והמשך דברי הפסוק ידך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אביך הוא ענין קשר דברים ששייך ענינם זל"ז, דהיינו שנותן טעם למה שידך בעורף אויביך שהוא לפי שישתחוו לך בני אביך כו', לפי שההשתחוואה זו באה מבחי' אא"ס שבחכ' דקמי' כחשיכה כאורה כו' ויכול להיות ג"כ מחמת זה שיהפוך האויב ערפו לנוס כפשט הכתוב דידך בעורף אויביך והוא ענין מה שאנו רואי' שלפרקי' יהי' האדם סומ"ר מחמת שהרע אין לו מקום אחיזה אצלו כלל והוא מושלל ומרוחק ממנו הרבה וכ"ז מפני שהאויב יהפוך ערפו לנוס מסט' דקדושה וכמ"ש אחד¹¹³ ירדוף אלף כו', וכמ"כ למעלה ברוחני' כתי' יפול¹¹⁴ מצדך אלף ורבבה מימינך כו' וד"ל, והוא מפני