רלו

הקדושה בהולד לישראל בנים ובנות שם ממש הוא כדוגמת ההריגה והקטלה שסט"א עושין לניצוץ האלקי להוציאו מן הקדושה לקליפה שהרי הוציאו מהיכלות הקליפות כ"כ ריבוי ניצוצות בעל כרחם וכמ"ש וינצלו את מצרים כו' ויציאה זו דניצוצות הקדושה מהם הוא ממש כמו שחוטפים מהם את נפשם כו' אחר שנשקעו בהם להיות להם למזון וטרף להחיותם תמיד כו' וא"כ בדוגמא שלהם שהם עושים עשו להם להוציא מהם חיות נפשם שהוא בדרך הריגה וקטלא ממש מטעם הנ"ל מפני שאין להם חיות רק הקדושה כו' וזהו שאמר מה ההוא סט"א קטיל ואפיק נשמתין לצורך חיותם כך קוב"ה ויהרוג כל בכור כו', ומה שא' לדוגמא דוקא ממכת בכורות זהו לפי שנאמר בה ויהרוג הוי' דשם הוי' ממש הרג כו' לפי שנתלבשה השכינה תחלה בשר של מצרים ונשקעה עם כמה פעמים ס"ר ניצוצות כו' וכאשר אח"כ עולה משם בבחי' הבירור וכמ"ש אשר⁴⁸ שלט האדם באדם לרע לו דהיינו שמתהפך הדבר אח"כ מן הקצה לקצה עד שהחושך יהפך לאור והרע נהפך לטוב כו' והוא ע"י שיוציאו מהם כל חלקי הטוב ואז גם מה שנשאר בהם מחלקם וגורלם העצמי עפ"י המדה המצומצמת שנמדד להם גם אותו לקחו מהם וישארו בלי חיות כלל וזהו ענין מכת בכורות של מצרים שהרג הוי' גם ממה שהי' מחלקם העצמי והוא בחי' חכ' דקליפה שנתברר גם מחכ' דקליפה לחכ' דקדושה להיות מזה יתרון לאור החכ' דקדושה וכמ"ש כיתרון החכ' מן הסכלות כו' וזהו קדש לי כל בכור כו' וזהו ויהרוג הוי' כו' ששם הוי' בעצמו הרג ע"י שכ"כ נתגבר אור הקדושה כבר ממה שקדמו להנצל את מצרים בכמה פעמים ס"ר ניצוצות כו' ולכך הי' דוקא ענין מכת בכורות לסימן והוראה גמורה על תכלית התגברות הניצחון דמה ששלט באדם לרע לו הי' אחר ששם הוי' בעצמו הרג כו' שזהו ע"ד הדוגמא בהיפך כגוונא דסט"א קטיל כו' שזהו להוסיף להם אור וחיות מן הקדושה וגם בההוא גוונא ממש עבד קוב"ה במצראי מפני שניתוסף האור בקדושה ע"י שנתהפך גם החושך לאור כו', וזהו שבכאן לא תפס לעיקר הענין בכוונת המאמר רק מ"ש ויהרוג ה' כל בכור כו' וזהו לסוסתי ברכבי פרעה דמיתיך רעייתי, דמיתיך ממש כנ"ל.

ועכ"ז יובן ענין הטעם למה שצריך⁴⁹ לקדש א"ע בשעת תשמיש כו' כי כדי להוציא הנפש האלקי' מסט"א שבאותו השר צריך להוציא בטהרה וקדושה, כדי שלא ישאר ביציאה זו שום שמץ יניקה לחיצוני' אחרי יציאתה משם ואם לא תצא בטהרה ישאר עדיין להם ממנה איזה שייכות וקשר אחיזה גם בהיותה בגופה כו' וד"ל. ואחר שנתבאר גופו של מאמר מובן ממילא ענין הסמיכות שסמך ענין לו ת"ח וישב ישראל כו' ויפרו וירבו מאד דמשום דבההוא גוונא דסט"א עביד קוב"ה בחשק נפלא להוציא ניצוצות הרבה מסט"א ע"כ ממילא הי' ענין זה דוישב ישראל כו' ויפרו וירבו עד שהי' עד ערך ה' פעמים ס"ר כו'. וזהו שמסיים במאמר דהא להון אתחזי כמו דאוקמוהו דנשמו' וניצוצות הללו שלהם הם דבחלקו של יעקב היו וכשגלו לשם והולידו אותם שלהם לקחו כנ"ל וד"ל.