קצז

כשנתמעטה הירח להשפיל א"ע לבי"ע לברר הטוב הפנימיות מהן דלא סגי בלא"ה עד שתינתן להם הפסולת והחיצוניות כנ"ל וכדכתי' קץ⁴⁴ <צז>

שם לחשך וגו' דהיינו מה שניתן להם מקום החשך בהלבנה לינק משם שזהו רק באחורי עור דנוק' כנודע וכדכתי' עת⁴⁵ אשר שלט האדם באדם לרע לו ממש שזה שניתן השליטה להחיצונים שינקו מאחוריי' והחיצוניות שבלבנה הוא לרע לו בכדי שיתברר הטוב הפנימי מהם מה דלא סגי בלא"ה כנ"ל, וכן למטה בגשמיות בזמן הגלות כשניתן להם שליטה וממשלה לא ניתן להם לשלוט רק על החיצוניות והפסולת כמו שהראו למשה במיכה שמעכו בבנין שעשה אח"כ פסל מיכה וכו' וכן בבהמ"ק שפך⁴⁶ חמתו על עצים ואבנים כו'.

והענין דהנה ארז"ל בא⁴⁷ נחש על חוה והטיל בה זוהמא כו' פי' שהשליטה של החיצוני' שניתן להם הוא רק בחיצוניו' הלבושי' שלמעלה שיתלבשו הם בהם ויטילו זוהמא כו' אבל בעצמות הכלי' והאורות דקדושה אין להם שליטה כלל, ואף גם זאת השליטה תלוי (באופן) מצד אופן ההשפעה העליונה במל' דאצי' שאם מקבלת מאותיות פל"א שהם החסדים שלמעלה אזי אין להם מקום לשלוט כלל אך כאשר מל' דאצי' מקבלת מק"ך צירופי (אותיות) אלקי' שהם מבחי' הגבורו' שהוא שרש החיצונים אזי יכולי' החיצונים לשלוט בהלבושי' דקדושה שזה הכח ניתן להם מצד מקורם כנ"ל, וכ"ז תלוי במעשה התחתונים כנ"ל.

אך בר"ח במולד הלבנה שנתחדשה מחדש ע"י עלותה לאצי' למלאות הפגימה שאז זמן עליות העולמות שעולין הנשמות מג"ע התחתון לג"ע העליון כמ"ש והי'⁴⁸ מדי חדש בחדשו וגו' אזי היו מקריבין ע"ז קרבן מוסף ושעיר דר"ח אמר⁴⁹ הקב"ה הביאו עלי כפרה ע"ש שמעטתי את הירח כו', אך הנשמות הנולדי' מבטן הנוק' דאצי' שנשפעי' אלי' מז"א דאצי' בזמן פגימת הלבנה אזי בכל אינון אתרין דמטון כו' אתברו ואתפגימו בכמה כאבין וצערין כו' פי' בהיות בכל נשמה ימצא בחי' לבושיה שנולדי' עמה משעת יציאת' מבטן הנוק' דלעילא ולכך מאחר שנולדה בזמן פגימת הלבנה לזאת החצוני' שולטי' בהלבושי' של הנשמה להיותה סובלת יסורי צער בכל עולם מעולם ועד עולם דרך הילוכה והמשכתה למטה מדי עברה דרך הלבושי' שלמעלה ניתן בעת ההיא מקום להחיצונים לשלוט כנ"ל וכן למטה כשמתלבשת בגוף אזי הגוף שלה סובל יסורי צער אבל לא הנשמה שנמשכה מהפנימיות דקדושה שאין להם שליטה אף בזמנא דאתפגי' סהרא זולתי בהאחוריי' והחיצוניות בהכלי' בלבד כנ"ל לכך סובלת יסורי הגוף בלבד כגוונא דלעילא כנ"ל וד"ל.

ובזה יובן בפשיטות למה נסמכה ענין זה לפתיחת בעל המאמר שפתח בפ' אך אל הפרוכת לא יבא כו' וסיי' בענין זה כו' אך הענין הוא בהיות הכהן בעל מום