קפט

נפגמה נשמתו בבחי' פנימי' כלל וההעלאה שבאכילת כהן תלוי' דוקא בבחי' פנימי' הנשמה שהוא כמו הכוונות והיחודים כו' כמ"ש במ"א שאכילת כהנים הי' בעמידה כמו תפלת שמו"ע דעכשיו בבחי' ביטול במציאות דמ"ה דחכ' ומ"ה דחכ' שיש בכהן מצד שרש נפשו הרי לא נפגמה כלל וכלל ע"כ לחם אלקיו יאכל אבל אל הפרוכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כו' דהיינו לעבוד עבודה של המזבח בתיקוני הקרבן שלפני אכילת כהנים (וה"ע בירור הראשון דמ"ן דנוק' כנ"ל) לפי שנפגם בבחי' חיצוני' מצד פגימת הלבנה ביניקת החיצוני' וע"כ יש בו מום חיצוני בעין ואוזן וכיוצא ולעבודה חיצוני' דכפרת מזבח מזיק בחי' המום החיצוני ג"כ כי שם יש גם להם שרש אחיזה ויניקה. וזהו ממש כענין הנ"ל בפי' המאמר באינון נשמתין דנפקין בפגימו כו' דשריין כגוונא דלעילא גופא אתפגים ונשמתא קיימא לגו כך הכהנים בע"מ נשמתא קיימא לגו כו' שלם בשלימות בתכלית עד שבאכילתו מכפר על הבעלים ככהן תמים ממש, אך מפני דגופא אתפגים לכן אל המזבח לא יגש להקריב מטעם הנ"ל עד שיאיר אור הלבנה כאור החמה דכתיב במל' כולך⁸⁹ יפה רעייתי ומום אין בך כו' וד"ל, והיינו שהתחיל ר"ש בפסוק זה דאך אל הפרוכת כו' ואמר עליו אותו המאמר הנ"ל באינון נשמתין דאפגימו בבחי' חיצוני' ולא הוצרך לפרש אחר שמסיים המאמר בפסוק זה דאך אל הפרוכת כי ממילא מובן אחר שלא פסלו הכתוב רק לעבודת מזבח אבל לחם אלקיו יאכל וכמ"ש אך כו' שהוא מיעוט כלומר רק לאותו דבר, א"כ ממילא מובן שהוא כמו ענין פגימת הלבנה בבחי' החיצוני' בלבד וכנ"ל וד"ל.