קפד

נצחון גדול בהארת הקדושה האלקי' ומגיע תגבורת ההארה להפוך גם הרע דע"ש לטוב ולהכניעם בתכלית אח"כ ואע"פ שעכשיו הוא בהיפך דרישא שכיבת לעפרא. וזהו מ"ש עת⁶² אשר שלט האדם באדם לרע לו, דהשליטה דאדם בליעל באדם דקדושה עכשיו הוא לרע לו אח"כ מפני שיבא מזה ניצוח גדול בתגבורת הקדושה על הסט"א לאכפייא לון מן הקצה לקצה וכמשל הנ"ל בעצת המלחמה להניח א"ע להיות נסבל מניצוח שונאו בתחלה כו' וד"ל. ועד"ז יובן עוד למעלה מעלה עד רום המעלות דגם בעולמות העליונים יותר ג"כ יוכל להיות ענין מלחמה וניצוח דקדושה עם ס"א ע"ד הזה, והוא מ"ש מי⁶³ זה בא מאדום כו' דקאי על בחי' ז"א דאצי' שנלחם נגד הקלי' דאצי' איש בליעל וכמ"ש ביעקב ויאבק⁶⁴ איש עמו וכמש"ל וד"ל.

(ה) והנה בעת אשר שלט האדם באדם כו' אזי נק' פגימת הלבנה שהלבנה חשך אורה לגמרי ובשעה שהנשמות יוצאות ממנה בעת ההיא לפעמי' יגבירו עליהם החיצוני' עד שיקומו בידיהם לגמרי. והדוגמא לזה במה שמצינו בפסל מיכה שנשמת מיכה זה הי' מן הנשמות שיצאו בעת פגימ' הלבנה למעלה והוא אשר השכינה למעלה אז מוסתרת ונעלמת להיות כמו מניצוח לפני שונאו, וע"כ נגבר חלק הרע על נשמת מיכה וכשבאה לגוף בגלות מצרים הי' יוצא ממנו תולדות רעות הרבה וכשראוהו למשה שחמל על הילדים הנאבדים הוציאו לו נשמה זו דמיכה שיתקיים בכדי שיראה משה שאין בכל אלה טוב רק רע וכמו שהי' שעשה פסל ע"ז כו'. ואמנם זהו מהחלק ממה שנותנים לחיצונים, אבל מה שיצא מהניצוח הזה לרע להם אח"כ יובן מהדוגמא מה שמצינו במעשה⁶⁵ דיהודה ותמר דהנה יהודה בודאי לא כיון לתאוה רעה שבודאי הי' נשמר מכחות החיצוני' שגברו אז וגם תמר שהלבישה א"ע בכוונת תאוה רעה ידוע שכוונתה לש"ש הי' וגם ביהודה לא הי' הכוונה רק לש"ש בלבד כי הרי הי' צדיק גמור אך שירד יהודה מאחיו בהתלבשות עניני מלחמה כאלו לברר הטוב מן הרע והוא ע"י שילבישו א"ע בתאוה רעה ויצאו מזה תולדות בקדושה ביתר שאת. ואמנם אם לא הי' תגבורת עוצם כוונת יהודה ותמר לש"ש לא הי' ביכולתם לעמוד במלחמה זו כי הרי מ"מ הי' מושלת בהם תאוה רעה אלא שכוונתן דקדושה דבקה וגברה עליה עד שאע"פ שבחיצוני' הי' שליטת הרע הרי מ"מ יצא מיהודה משיח וגם מלכים ונביאי' רבים ונשמות גבוהות דקדושה וכידוע והרי אנו רואים להדי' שיוכל להיות נתינה מועטת לחיצוני' שמרויח בנתינה זו בכפלי כפלים לאין שיעור כו' וה"ז ממש כמשל העצה במלחמה ליתן א"ע לשונא קצת, אך לתכלית הדבר יהפך עליו ואז יגביר עליו בניצוח גדול יותר הרבה מכמו שהי' מנצח אותו בתחלת המלחמה כו'. ואמנם זהו הכלל שאין נותני' לחיצוני' בתחלת בשביל ההרווחה שתהי' אח"כ רק בחי' הפסולת והחיצוני' בלבד ולא מבחי' פנימי' כלל כדי שלא יצא שכרו בהפסדו ח"ו. וגם במשל המניח א"ע להיות נרדף משונאו הרי לא יניח א"ע רק במה שיהי' רודף אחריו מעט ולא שיכנו הרבה וכיוצא