קעג

אך זלע"ז⁴⁸ עשה האלקים דכמו שיש בקדושה בחי' מלכות דאצי' שהיא סוף כל דרגין דאצי' כך יש לעומת זה בקליפה וסט"א בחי' נוק' דס"מ שהיא סוף כל דרגין דלהון דקליפה והיא נק' בחי' אב"ק ולא עפ"ר בהיות בקדושה דוקא נעוץ תחלה וסוף להיות הארת הכת"ר במל' לתת בה כח הא"ס לחדש חדשים כנ"ל אבל בקליפה אינו כן כ"א הסוף כל דרגין דלהון הוא הסוף ממש שאין בו חיות עוד כלל והיינו אבק דאשתאר מן נור"א דלא עביד איבין לעלמין פי' שהסוף שלהם נמשל לאפר הכירה נדמה שהאש שרף כל ג' היסודו' שבעץ שכלו ונשרפו ונסתלקו למקורם ונשאר רק בחי' יסוד העפר הוא האפ"ר שאינו מצמיח כלל מצד שאין בו עוד חיות כלל שכבר נסתלקו ממנו כל הכוחות כנ"ל, וכך ממש בחי' מל' דעשיה בקליפה נק' אב"ק דאשתאר מן נורא דלא עביד אבין לעלמין כו' בהיות ידוע ששרש הקיום של החצונים הוא מבחי' הניצוצין דתה"ו שנפלו דרך שבירה אליהם, אך מה שאפשר להתברר מהם ולהתכלל בסט' דקדושה של כל סדרי ההשתלשלות דאבי"ע מתברר ונכלל בקדושה דהיינו שמה שאפשר להתכלל בטוב דאצי' מתברר באצי' והפסולת דאצי' נכללי' ומתבררים בבריאה בטוב שבו והפסולת דבריאה ביצירה ודיצירה בעשי' כו' כמ"ש במ"א עד שהסיגי' דעשי' מה שא"א ליכלל בסוף כל דרגין דעשי' הוא בחי' מל' דקדושה דעשי' לבחי' טוב אזי נתפשט בעמקי הקליפות עד מל' דקליפה דעשי' שהוא סוף כל דרגין דלהון שנתמעט החיות במיעוט אחר מיעוט עד שבהסוף שלהם לא נשאר בחי' חיות דקדושה כלל וזאת ידוע שעיקר חיותם הוא מקדושה לכך נק' אב"ק דאשתאר מן נורא שכבר כלו ונשרפו ונתבררו כל הכחות דקדושה ממנה (ונשארה כמצולה⁴⁹ שאין בה דגים כו') שהוא הסוף והתכלית באמת שאין בה חיות כלל.

אך הנה אם הי' מתברר ממנה החיות דקדושה לגמרי לא הי' לה קיום כלל כמו שיהי' לע"ל בגמר כל הברורין שיבולע המות כו' ואת⁵⁰ רוח הטומאה יעביר כו' כנ"ל לזאת מוכרח להיות נשאר שמץ מנהו חיות דקדושה אף באב"ק לצורך קיומו והיינו כמשארז"ל בעפר המכסה הדם שמותר לכסות באפר מפני כשזורעים בו מצמיח והיינו שיש בו מעט חיות אף לאחר שנשרף באש ונסתלקו כל הכחו' שלו באופן שאם מזריעים בו יצמח כל שהוא ואינו בערך העפר שמצמיח כמה אילנות ודשאים בלתי זריעה כלל ועוד כשמזריעים בו יצמיח בהגדלה בתוספ' מרובה כהנה וכהנה מאה פעמי' וכו' משא"כ האב"ק כשיזרעו בו יצמח כ"ש כנ"ל והיינו מצד שנצרך להיות בו מעט חיות לצורך קיום החיצוני' משא"כ לע"ל כשיתברר הטוב והחיות דקדושה לגמרי אזי יבולע המות לנצח ואת רוח הטומאה יעביר וגו' וד"ל.

וזהו ויאב"ק איש עמו שהיתה המלחמה בב' פנים הא' יעק"ב עם האיש שהוא המלחמה בין ז"א דקדושה לז"א דקליפה והשנית בין נוק' דז"א דקדושה לנוק' דז"א דקליפה והיינו בין אב"ק ועפ"ר אך הנה סט' דקדושה <צ>

נצח המלחמה בכל מכל