קנה

עק"ב ובחי' יו"ד שבו היינו בחי' הארת יסוד אבא שבוקע יסוד אימ' ויורד עד סיום חג"ת דז"א ולכך נק' יעקב כמ"ש בע"ח, וידוע דבחי' החכמה⁵² היא בחי' אין והבינה נק' יש לפי שבחי' החכמה הוא ענין נקודת ההשכלה שאינה נתפסת עדיין בגדר השגה והבנה משא"כ הבינה היא בכלל השגה והבנה ומן ההשגה וההבנה דוקא הוא שנולדו בחי' התפעלות המדות הנק' חג"ת כידוע, וידוע ג"כ שכל המקיפים מבינה פי' שיש ב' מיני התפעלות אוי"ר, הא' מאותה ההשג' וההתבוננות שמתצמצמת מאד להוליד התפעלות המדות דמאחר שכבר מצומצמת בכלי ההשגה כבר מתיישבת היא גם בכלי המדות דהיינו שהמדות ביכולתם להכילה, וגם המדות בלב הלב מכיל אותם מטעם זה כידוע, אבל יש בחי' השגה שאינה מתצמצמת במוח ולב כלל לפי שאין כלי המוח והלב ביכולת להכילה ואזי היא באה בבחי' הביטול במציאות זהו ההארה שבאה מבחי' אור החכמה דוקא, כי בחי' החכמה הוא למעלה לגמרי מבחי' השגה והבנה ולכך נק' אי"ן, וידוע שבחי' או"פ שבעליון נעשה או"מ בתחתון ע"כ בבינה נעשה מאותה הארת או"פ דאבא בחי' או"מ למוחין שבמדות והוא בחי' המקיפים שמבינה שמאירים על התפעלות המדות והיינו בחי' אור ההשגה הבלתי מתיישב בכלי המוח והלב וההתפעלות ממנו הוא בחי' הביטול במציאות לבד כי למעלה הוא מבחי' התפעלות מורגשת כו' מטעם זה וד"ל. והנה אחיזת יניקת החיצוני' אינה אלא מבחי' חג"ת שנולדו כבר בגילוי אור מנה"י דאימא כו' כידוע, אבל בבחי' חב"ד בכלל אין להם אחיזה ויניקה עדיין וכמ"ש ימותו⁵³ ולא בחכמה שאין בחכמה בחי' מיתה שהיא הנפילה כידוע. והטעם לזה לפי שהמדות נפלו בבחי' שבה"כ ונעשה ונסתעף מזה עד שיהי' מציאות ז' מדות דקליפות גם לנגד בחי' ז"א דאצי' והוא בחי' היש המורגש שם ובעולם הבריאה נק' ז'⁵⁴ מדות רעות והן ז' פרות הרעות כידוע, ולמטה באדם התחתון ג"כ אנו רואים שיש מדות רעות לעומת מדות דקדושה כי הרי כשאדם מתפלל בכונה באוי"ר בכל לבו הנה מיד אחר התפלה חולפת ועוברת ההתפעלות לגמרי מכל וכל עד שיוכל לימשך אחר תענוגי עוה"ז הגשמיי' כשרואה אותם והרי בחי' כחות המדות שבלבו היו לקדושה האלקית בשעת התפלה הוא שנמשך בהם אחר תענוגי עוה"ז והיינו לפי שאת⁵⁵ זה לעומת זה עשה כו', ויש מדות דקליפה שיונקים ממדות דקדושה וגם שנתפעל באהבה לה' מ"מ יוכל להתפעל באהבה זרה ג"כ אח"כ כו', ואמנם כל זה במדות בלבד לפי שבמדות עליונות דקדושה האלקית ג"כ מדות רעות דקליפה דאבי"ע מלבישים אותם מטעם סיבת השבירה כנ"ל אבל בבחי' חב"ד שלמעלה מהולדת המדות לא הי' ענין שבירה כלל וכלל ואין שם נפילה לדבר רע כלל, והרי אנו רואים גם באדם התחתון שכאשר הוא בא לאותה ההשגה שאין ביכולתו להכילה וגם בלבבו לא יכילנה כו' אזי תשאר אותה ההארה מן אותה ההתפעלות גם כל היום ולא תעבור מכל וכל לעולם כי נגע הדבר אצלו בבחי' עצמיות הנפש וכמ"ש כל עצמותי תאמרנה כו' עד שאינה נשכחת כלל והיא אשר