קכח

ניגון פשוט מבלתי דיבור בצירופי אותיות כלל וזהו בקולו של משה בלא דיבור כו'. והטעם לכל זה הנה יובן בהקדים כלל א' שבבחי' פנימי' החכ' הוא למעלה מבחי' הדיבור וכמו במשה דמשום שהי' מבחי' מ"ה שבחכ' כנ"ל ע"כ היה כבד⁸³ פה כו' מפני שלא הי' יכול להתצמצם אורו בבחי' כלי כמו כלי הדיבור וכמ"ש⁸⁴ במ"א. משא"כ בחי' בינה שהוא כבר בחי' השגה במח' הוא באה דוקא לבחי' צירופי אותיות גם בדיבור וכמ"ש⁸⁵ במ"א בענין פתוחי חותם דאימא כו'. ולזה הטעם הנה גם בענין הניגון שהוא בבחי' רו"ש כנ"ל דלכך הוא ממתיק הגבורות להיות הגילוי מן ההעלם כנ"ל ג"כ יש הפרש זה בין חכמה לבינה שניגון הממתיק בחי' גבורות דאבא הוא למעלה מצירופי אותיות בדבור אלא הענין של הניגון הוא רק בכוונה במחשבה כמו שיחשוב אדם איזה ניגון במחשבה בלבד שאינו אלא מכוון לכוונות תנועות הניגון להיכן הוא רומז כו' וכן גם בהיותו מרנן בקול אם אינו בצרופי אותיות אלא בקולות ותנועות הניגון בלבד הכל הוא עדיין רק בבחי' הכוונה שבמחשבה בלבד. והוא כענין הכוונה הפנימי' שמושג לחכם בעמקות החכמה עד שלא יוכל להביאה בדיבור רק ברמז וכמאמר די⁸⁶ לחכימא ברמיזא כו' והוא מפני שפנימי' השכל לא יוכל להתצמצם בדיבור כנ"ל במשה שהי' כבד פה כו'. וכך היה ענין הניגון והשיר שהיו הכהנים מרננים בשעה שאמר דוד קומה ה' למנוחתיך כו' וכמ"ש וחסידיך ירננו כו' דהיינו בקולות בלתי צירופי אותיות הדיבור במזמורים. אבל שיר שהלוים מנגנים אומרים מזמורים דוקא כידוע במשנה בשיר שהלוים היו אומרים בכל יום כו'. לפי ששרשם רק מבחי' בינה כנ"ל ומיתוק הגבורות שלהם בניגון הי' להמתיק גבורות דאימא כנ"ל באריכות ולכך היה השיר שלהם דוקא בדיבור כי שורש אותיות הדיבור הוא נמשך מצירופי אותיות שבהתבוננות ההשגה המורגשת משא"כ בחכמה שלמעלה מן צירופי אותיות וכמ"ש במ"א וד"ל.

ועתה אחר כל הנ"ל יתבארו פרטי דברי המאמר הנ"ל. אי אורחי' דמלכא דחדאן ליה בדיחי הדיוטא יסדר קמיה בדיחי רופינוס ופרדשכי כו'. פי' בדיחי הדיוטא הן מדרגת הלוים משום דשרשם מבינה כנ"ל. ורופינוס כו' הן השרים. כי החכמה בחי' שר לבינה. וכמ"ש ר"ג⁸⁷ אני כשר לפני המלך מפני ששורש⁸⁸ נשמתו היה בחכמה שבתורה כו' וכמ"ש במ"א ושינוי הסדר הוא משום מאן דמזמין למלכא ישנה עובדוהי בגין למיהב חדוה למלכא כו' ר"ל משום דההזמנה לבית עבד המלך מבית המלך עצמו זה ירידה גדולה וצריך שיעוררו לו חדוה עד שיתגלה חוץ לגדר