קיא

מפי הקב"ה ממללו"ת כו' יע"ש, פי' הקדו"ש ברוך הוא שנז' בכל דרז"ל בגמ' באגדה הכונה על בחי' זו"ן שלמעלה שהקב"ה הוא בחי' המדות דאצי' המיוחדת במאצילן ב"ה כדכתיב לך³⁹ ה' הגדולה והגבורה כו' וכנודע שז"א כולל כל הע"ס דאצי' שזהו נק' בלשון חמז"ל קדו"ש⁴⁰ לשון הבדלה והפרשה שמה שנק' חכים⁴¹ ולא בחכמה ידיעא או חסדן רחמן אין זה שייכות אל הנפעלי' דבי"ע כלל שהמה שמו' העצמיי' שלו ית' משא"כ מדת מלכות"ו ית' שהוא ש' הפעולה לזולתו כי אין⁴² מלך בלא עם דוקא שכאשר ימצא הנפעלי' דבי"ע אזי מלך שמו נקרא עליהם דוקא כנודע. וזהו ברו"ך הו"א שהוא בחי' מדת מל' ית' השכינה ב"ה ולזאת נכללי' קב"ה ושכינתי' כאחד במלת הקדו"ש ברו"ך הוא וד"ל.

וזהו כוונתם ז"ל בשעה⁴³ שהדבור יוצא מפי הקב"ה דהיינו בחי' השפעות הדבור עליון דמל' דבריאה להיות עתיק ליצירה שבוקע' המסך <סח>

והפרגוד המפסיק בין בריאה ליצירה להיות יוצא מפי הקב"ה הם המדו' ומל' דבריאה להבקיע המסך ולהאיר ביצירה אזי המלאכים ורוחין דיצירה חשות שמתבטלים במציאותן לגמרי בבחי' שתיק"ה מצד שנבקע המסך דיצירה המבדיל בינו לבריאה ונתגלה עליהם שורשו של לבוש החשמל שנמשך מחיצוני' דחו"ב דאצי' לכך הם חשו"ת בבחי' הביטול דחכמה כ"ח מ"ה דסי"ג לחכמה שתיק"ה תכלית הביטול האמתי עד שאין בכחן להרים ראש אף לומר שירה קדוש וברוך כ"א מתבטלים לגמרי במציאותן כנ"ל ובשעה שאין הדבור יוצא מפי הקב"ה מצד הבדלת המסך דיצירה המבדיל בינו לבריאה שהוא המנעול שתחת רגליהם דזו"ן דבריאה שנסתעף מלבוש החשמ"ל אזי ממללות כאופן בחי' השפלת לבוש החשמ"ל למטה להיות נסתעף הפרסא ממנו להבדיל בין בריאה ליצירה שהוא בחי' הדבור עליון דבריאה כי מל' דבריאה נעשה עתי"ק ליצירה ולכך אז ממללות לומר שירה ותישבחו' קדוש וברוך כו' וכמ"ש וצבא⁴⁴ השמים לך משתחוים שהביטול שלהם הוא בבחי' יש שהיש נפרד מבטל א"ע ומשתחוה כנודע וזהו ענין חשמל דיצירה וד"ל.

והנה כ"ז הוא בחי' הפרוכת המבדילות בין קודש לקדש הקדשים שהיה הפרסות דאב"י כנ"ל שכולם הם בקדושה ממש רק הם מבדילים בין קדושה יתירה הוא עולם העליון ובין התחתון ממנו כנ"ל. אבל עולם העשי' שהוא עולם השפל שאין למטה הימנו במדרגה כלל שהוא תכלית המדרי' דקדושה דסדרי ההשתלשלות כולן לכך הפרסא שבו היא להבדיל בין הקדש ובין החו"ל דהיינו בין ע"ס דקדושה דעשי' ובין ע"ס שבנוג"ה דעשי' (שהסתעפו' קליפת נוג"ה הוא מעשי') כנודע שלזאת