עז

בהקדים תחלה להבין שרש ענין מחדו"מ שנק' לבושים וי"ס שמלובשים בכלים כנ"ל נק' גופא כמבואר במאמר דאליהו דהנה ג' לבושים דמחדו"מ באמת לא על גופי מהות המח' והדיבור בלבד אמרו אלא גם על בחי' הכחות שלהם דהיינו בחי' כח המח' וכח הדיבור וכח המעשה הגם שכחות הללו נק' בחי' אורות לגבי התפשטות מהות המח' והדו"מ מ"מ גם הכחות נק' לבושין לגבי עצם האדם ומתחלה י"ל איך שהן נק' אורות כי הנה מה שבלשון המקובלי' נק' אורות נק' בלה"ק הפשוט בשם כחות כי הכח הוא מה שיש בעצם תמיד באדם כמו כח התנועה שיש באדם להניע כל דבר גם קודם שיניע כמו שיש בכח היד לזרוק האבן הנה יש אותו כח תמיד ביד וכשיניע לזרוק האבן אינו אלא גילוי אותו כח מן ההעלם ואין פי' העלם שאיננו אלא אדרבא ישנו תמיד ביד ברוחניות גלויי' רק שלא נתפשטה בהתגלות חוץ ליד רק ע"י הזריקה וגם אחר שנתפשטה בזריקה אין הענין שתצטרך הכח להתגלו' זאת לצאת דרך הבשר והגידים של היד בדרך בקיעה להיותם גשם עב מונעים התפשטותו אלא הענין הוא שתיכף שעלה ברצונו להניע כחו שביד יניע הכח את היד פתאום מבלתי הצטרכות לצאת מגדרי גשם היד כי לגבי כח הרוחני אין גשם היד מונע ולא מעכב כידוע שאין הגשם מפסיק לרוחני כו' והנה כשזורק האבן כאשר יכלה כח הזריקה יפול האבן ועד שעדיין לא כלה הכח ינשא ויוליך את האבן למעלה או למרחוק כפי אופן הזריקה והרי מוכרח מזה שאותו הכח הרוחני נושאו כל אותו המרחק כידוע כפי המדה בלבד שנתגלה מאותו הכח שיש בעצם ביד כו' וע"כ נק' כח זה שיש בעצם ביד לזרוק כהנה וכהנה בשם אור והתגלות אותו האור הוא בשעת הזריקה במדה וקצבה והוא עד"מ שיאיר האור לפעמים בהתפשטו' רב או בהתפשטו' מעט כו' ואין שינוי בעצם האור מפני זה כו' וד"ל. ועד"ז יובן גם בכחות של המחדו"מ שכמו שכח התנועה שהוא כח המעשה נק' אור והתפשטו' הוא בחי' גילוי האור כנ"ל כך גם במח' בחי' כח המחשבה שיש בעצם תמיד במוח נק' אור והתפשטו' שלה לחשוב ממש לפעמים במיעוט ולפעמי' בהתרחבו' הוא בחי' גילוי האור ועד"ז בדיבור ונק' גם הם בשם או"כ (ויש בהם מדריגות חלוקות כענין הקטנות והגדלות ג"כ כמו בשכל ומדות כי הרי הבהמה יש לה כח התנועה בשלימות בבחי' או"כ כמו בזריקת צרורות וכיוצא ובדיבור אין לה רק קול⁴ פשוט ובמח' רק כח הדמיון כו' משא"כ באדם) ואמנם לגבי בחי' גופא גם בחי' המחדו"מ נק' לבושים נפרדי' כנ"ל כי הרי אנו רואים שתתחלף המח' למח' אחרת וכמ"ש כלבוש תחליפם⁵ מזה מוכרח שגם אותו הכח הרוחני של המח' אינו מתאחד כ"כ עם הנפש כמו המדות והשכל הנק' גופא שאין האברי' מתחלפים לעולם והרי תמיד הן בקיומן בלי שום שינוי ללבוש ולפשוט כמו בג' כחות דמחדו"מ שהרי היד שמורה על החסד תמיד בקיומו ואיננו מתחלף כלל וגם הרגל ושאר האברים הפנימים והחיצוני' כולן לא ישנו תפקידם לעולם כידוע מפני שמתאחדי' עם האורות של הנפש בתכלית היחוד שהרי הגוף איננו נראה נפרד כלל מן האורות וכחות של השכל והמדות שמלובשים באברי הגוף וכאלו הן עצם א' ממש כו' וע"כ נק' ג' כחות דמחדו"מ בשם לבושים לגבי גופא כו' עד"מ הלבוש שהאדם יכול לפושטו וללובשו מפני שהוא נפרד משא"כ