נה

והנה בזאת נבדל ומשונה המשכת ע"ס הנאצלי' מן המאציל ב"ה מכל המשכות סדרי ההשתלשלות כולן דבי"ע מע"ס הנאצלי', והיינו בבחי' הצמצום הגדול ועצום של החלל ומקום פנוי כו' מה שאין כמוהו בכל ההשתלשלות מאצי' ועד עשי' והיינו מצד שע"ס הנאצלי' אין להם ערך כלל אל המאציל, לזאת הוצרך להיות צמצום גדול ועצום כזאת אשר לא נמצא כמוהו עוד בבי"ע מצד שהם נערכים לאצי' ואין מצטרכים לצמצום גדול ועצום כזאת.

והגם שיש מיני צמצומי' בבי"ע הנמשכי' מאצי' דרך סבת הפרסא והמסך הוא הפרגוד המפסיק בינם לבין אצי' וכן מבריאה ליצירה ומיצירה לעשי'. הנה אין להצמצום של הפרסא ערך כלל לצמצום חלל ומקום פנוי לא מיני' ולא מקצתי' כלל, והיינו כי בצמצום הפרסא האור ישנו פה בבחי' גילוי ממש בשלימותו רק שמאיר אורו דרך הפרסא המפסקת בין אצי' לבריאה כדומה שע"י שעובר האור דרך הפרסא נתעבה ונתגשם ומשתנה לגריעותא, שזהו ענין ההתחדשות מאין לי"ש, שהוא אור התולדה (כמ"ש בע"ח בסוף הספר ע"ש כמשי"ת) משא"כ צמצום החלל שהאור נתעלם במאור הנעלם ומסתלק לגמרי כו'.

<לט>

ביאור הענין מבשרי אחזה עד"מ הרב כשמצטרך להשפיע שכלו הנפלא לתלמידו הקטן שהכלי של התלמיד קטן מהכיל אותו בעצמו כמו שהוא במוחו הרב אזי מלביש שכלו במשל וחידה שמתוך המשל גשמיי יבין התלמיד דקות הנמשל אשר הוא נתלבש בלבוש זר נפרד באותיו' אחרים ממש שהצרופי אותיו' של עצמו' ההשכלה הם אחרי' ממש וצרופי אותיו' של המשל שנתלבש בו הם דברים אחרים ממש ולזאת מאחר שנתלבש הנמשל בצרופי אותיו' אחרי' של המשל, אזי נשתנה לגריעותא לגבי התלמיד המבין ומאזין ומקשיב המשל ומתוכו יכיר הנמשל, להיות אף מה שהבין דבר מתוך דבר הוא הנמשל אצלו בהגשמה יותר ואינו מערך כמו שהי' בשכל הרב טרם התלבשותו בהמשל, והיינו שהעברתו ממוח הרב אל מוח התלמיד דרך לבוש צרופי אותיו' נשתנה לגריעותא להתגשם בהגשמה ממש הגם שהרב לא העלים דבר א' מדבריו כלל שהשפיע כל המושכל בשלימותו זולתי נסתנן וירד שפע הרב אל התלמיד דרך מעביר המשל כו', וזהו למעלה ענין הפרסא (כך שמע ממורו ה"ה ע"ה) המבדלת בין אצי' לבריאה בכדי שיוכל להתהוות המחודשי' הנפרדי' שמחודשים מאי"ן ליש ממש, שזה גורם להם הסתרת המסך המבדיל שאף שכל עצמו' השפע דאצי' מגיע אליהם אך מאחר שעוברת דרך הפרגוד ומסך נתעבה ונתגשמה להשתנות למהות אחר בהגשמה מחודשת ממש אשר לא הי' כך מעולם קודם העברתה דרך פרגוד. וזהו ענין התחדשות הנברא מאי"ן לי"ש שעיקר החדוש הוא הי"ש שמאי"ן תימצא שלא הי' כמוהו באי"ן מקורו שעיקר התחדשותו הוא מהעברת האור והשפע דאי"ן דאצי' דרך פרסא ומסך המבדיל שזה גרם החדוש של הי"ש שנעשה לאחר העברתה דרך הפרסא מה שלא הי' כן באצי' ולכך נק' זה חדוש גמור וד"ל וכנ"ל בהרב המלביש שכלו במשל, שהתחדשו' היש וההגשמה של המושכל נעשה בכלי התלמיד לאחר הבנתו מבין צרופי אותיו' אחרים של המשל, מה שלא הי' ההגשמה זו אף במוח הרב נמצא זהו מחודש אף לגבי הרב וד"ל, וזהו