נג

שאור נק' הגילוי וההתפשטות של עצמות ההיולי, וההיולי הוא המאור העצמי כנ"ל (ולזאת נז' בלק"א אור וזיו וחיות לפעמי' כוללם הכל יחד ולפעמי' שניהם אור וחיות כו' לרמז בזה שהכל אחד ולקרב אל השכל ענין או"ר וד"ל).

כך עד"מ למעלה ממש שעצמות המאציל ב"ה המרומם לבדו וא"א להתמשך ממנו כלל ולא יתכן בו בחי' הצמצום וההתפשטות כי אני הוי' לא שנית"י כתיב בין קודם האצי' ובין לאח"כ בשוה כנודע וזהו נק' בחי' עצמו' המאו"ר שהוא מהותו ועצמותו ית', רק או"ר אין סוף ב"ה הוא בחי' הזיו וההתפשטו' ממנו ית' שהוא מקור החיים של כל ההשתלשלות כולן וכביטול זיו השמש במאור השמש כך ביטול האור א"ס במאור עצמותו ית' כדכתי' כי עמך מקור חיים²³ וגו' כנודע, אך מאור א"ס ב"ה בלתי אפשר הי' להתמשך סדרי ההשתלשלות זולתי ע"י הצמצומים שהי' בו, שנעשה חלל ומקום פנוי ונמשך רק קו א' דק כו' כמ"ש בע"ח.

והנה ענין החלל כו' הוא בהיות בע"ח הלביש הכל במשלי' גשמי' שאור הוא גשמיי לזאת מוכרח לתאר החלל בשם חלל ומקום פנוי מאור שאינו מאיר שם כו' אבל באמת כמו שבארנו ענין אור לזאת גם החלל הוא באופן אחר ממש והיינו שלא כדמיון העולם שנעשה חלל ומקום פנוי ממנו ית' הלא לית אתר פנוי מיני'²³ כלל אך זהו ההלבשה בגשמיות כנ"ל ובאמת הענין הוא שהחלל ומקום פנוי הוא שמופנה ורקני מגילוי אור אין סוף שנכלל במאור הנעלם דלית מחשבה תפיסא בי' כלל ולזאת יקרא בשם חלל ומקום פנוי מצד העדר האור והגילוי כו' אבל בבחי' המאור הנעלם ממילא אף החלל דלית אתר פנוי מיני' כו'.

<לז>

וביאור הענין הנה מבשרי אחזה כמו עד"מ בנפש האדם שכח הראיה מתפשט מהשכל שבנפש להתלבש בכלי העין ולפעול פעולתה בה לראות הנראה כו' וכשהסתם העין או סימא עינו נעדר האור פי' הגילוי של כח הראי' שאין מתגלה בכלי העין לפעול פעולתה מצד קילקול הכלי אבל ישנו שם במציאותו בשלימות בתוך הכלי עין כמקודם ממש בלי שינוי שאין השינוי רק לגבי הכלי, שתחלה האיר הארתו בה ועתה נעדר אורו אבל לגבי האו"ר אין שינוי כלל, שכאשר הי' קודם שם הוא עתה ואף פישוט וכיווץ לא יתכן בו לומר שעתה לאחר קלקול הכלי נתכווץ ונסתלק לחזור מכלי הראי' למקורו עצמו' השכל, כ"א ישנו פה בהכלי רק שנעדר אור"ו פי' גילויו בהכלי כנ"ל. כך עד"מ למעלה ענין הצמצום שהיה באור א"ס ב"ה שבאמת אין שינוי והתפעלות כלל לגבי האור אין סוף ב"ה בין קודם הצימצום ובין לאח"כ כי אני הוי' לא שניתי כתיב זולתי השינוי הוא אל המקבלים, שקודם הצמצום הי' האור מלא כו' שהי' ממלא אף מקום החלל בבחי' הגילוי של השפע שלו אך המאציל ב"ה ראה שלא יוכל להתקיים מזה המשכות סדרי ההשתלשלו' מרוב אורו ית' שלא יכילנו אותו כלל, וא"א להתהוות ממנו אף הנאצלי' מצד שהם תוארי' מהות דבר מה מהו' חכמה ומהות חסד כו' ואור א"ס פשוט בתכלית הפשיטות עד שאין