נא

שינוי בנפש האדם שירע לבבו כו', אך באמת אף המדו"ת דאצי' לא ידועי"ם בערך המדות דבי"ע המסתעף מהם לא מערכם ומהותם כלל זולתי הם מקורן בלבד שלאחר רבוי הצמצומי' בריבוי ההשתלשלות ומסכי"ם רבים המה הפרסות המבדילות בין עולם לעולם כו' יסתעפו המדו' הידועי' ומורגשי' ממש, וה"ז כמשל המתיקות שבכוכב המגדל תפוחי' מתוקי' שאינו בדמיון המתיקות גשמיי כו' כו' כנ"ל. ולכך לא פירש אליהו ז"ל בפירוש שאף המדו' אינן ידועו', מאחר שאמר חכים ולא בחכמה ידיע"א מבין ולא בבינה ידיע"א ממילא יובן בפשיטו' שאף המדו' אין ידועי"ם ולא חש לפרשן וד"ל.

וזהו לשון אצילו"ת, מלשון ויאצ"ל¹³ מרוחו אשר עליו ויתן על ע' איש הזקני' וגו', שהוא לשון¹⁴ הפרש"ה שהפריש מרוחו של משה ויתן על הזקני' כו' מפני שמשה רבע"ה טען האנכי הריתי את כל העם הזה¹⁵ כו' מאי"ן¹⁶ לי בשר לתת לכל העם הזה כי יבכו עלי כו' והיינו מפני שמעלת משה¹⁷ רבע"ה הי' הגבה למעלה מאד נעלה מערכם של ישראל עד שלא היה יכול לשמוע טענת הבשר שהי' הגבה למעלה משרש הבש"ר כמ"ש במ"א ולכך אמר מאי"ן לי בשר כו' ע"ש. ולזאת השיב לו הקב"ה אספה לי שבעים איש¹⁸ כו' ויאצל מן הרוח אשר עליו ויתן על ע' איש הזקני' ויהי כנוח עליהם הרוח ויתנבאו ולא יספו והיינו שהאצי' הרוח ממשה עליהם גרם להם להיות מתנבאי' אך אעפ"כ הי' למטה מאד מערכו של משה עד שהי' יכולין לשמוע טענת הבשר וכדומה <לה>

מן העם מצד שלא נאצל רק הארה בעלמא ממשה שאין לה ערך אל מהותו ועצמותו, אך בלעדי זאת הי' משתווים לכל העם ומה יהי' בכך שיהי' יכולי' לשמוע טענת הבשר בלבד, לזאת נאצל הארה בעלמא מרוחו של משה עליהם להיותם נביאי' אבל למטה ממשה להיותם ממוצעי' בינו ובין בני ישראל כנ"ל. כך עד"מ למעלה ענין עולם האצילו"ת ¹⁹ שהיא ממוצע בין המאציל ב"ה לעולמו' בי"ע הנפרדי' לחברו עמהם שנאצל ע"ס דאצי' ממנו אשר אין להם ערוך אליו כו' ואעפ"כ מיוחדי' ומחוברי' הם עמו בתכלית היחוד דאיהו וגרמוהי חד שעי"ז מתחבר המאציל בעולמו' הנפרדי' ולזאת נקר' בשם תיקוני"ן, כענין ע"ס שבנפש שהם תיקוני' דילה לחברה בזולתה שכל פעולותיה נפעלי' על ידם כנ"ל וד"ל.

אנת הוא חד ולא בחושבן, כונתו בזה לבאר דלא תימא שאופן התהוות הנאצלי' מן המאציל ב"ה הוא כאופן התהוות הנפעלי' דבי"ע מע"ס הנאצלי' שאעפ"י שהנפעלי' דעשי' רחוקי' מאד ממעלות הע"ס דאצילות כנ"ל וד"ל אעפ"כ נערכים