מז

שיהי' הזמן גרמא בזה הלא כ"ז הוא מהנמנע בעצמו' הנפש כמ"ש במ"א כו', שכ"ז לא יתכן בעצמו' הנפש זולתי בכחותיה וענפיה המסתעפי' הימנה דהיינו שעשר מדרגות הנ"ל הם כחותיה המסתעפים ממנה לכך ימצא שינויי' אלו ברבוי ומיעוט לפי אופן ההשפעה של עצמו' הנפש מקורן שכאשר הוא רך בשנים אזי אין מתפשט השפע של השכל ממקורו דעצמו' הנפש ברבוי ותוספת כ"כ וכשיזקין יהי' דעתו מתישבת בתוך הכלי ע"י המשכתו בתוספת גילוי מעצמו' הנפש כנ"ל (וא"צ להאריך בראיות לזה כי האמת יורה דרכו).

אך משונים הם הכוחות האלו מג' לבושיה דמדו"מ מפני שהם נק' לבושי' המחוברי' ומיוחדים עם מהות' ועצמותה הגם שהם ג"כ כחותיה ולא עצם עצמותה, אעפ"כ נתחברו ונתייחדו עמה בתכלית היחוד (ולכך נק' בלק"א על שם העצם שלה בשם מהותה ועצמותה מצד החבור והיחוד שלהן עמה) משא"כ ג' לבושיה דמדו"מ שהם לבושים הנפרדים ממש.

והענין דכמו המלבושים גשמיים שהם נפרדים מן האדם הלובשן שברצותו לובשן וברצותו פושטן, מצד שהם נפרדים ממש ממנו, רק ברצותו מתלבש בהן אבל אין להן קירוב ויחוד אמתי שהם מהו' זר ונפרד ממנו מאחר שיכול להחליף כמה לבושי' להיותו פושט לבוש זה ולובש לבוש אחר כו', משא"כ הגוף שהנפש מלובשת בתוכו הגם שהוא ג"כ בחי' לבוש של הנפש שהיא מתלבשת בתוכו שאינו מערך וסוג הנפש הרוחניי, ששוה במזגו שמורכב מד' יסודו' פשוטי' דעשי' למזג הד' יסודות המורכבי' בהמלבוש גשמיי בלי מציאת יתרון בו כלל, אך מעלה יתירה נודעת לנו בלבוש הגוף דאינו מערך לבוש הגשמיי והיינו הגם שהוא לבוש גשמיי מורכב מד' יסודו' גשמיי' אעפ"כ נתחבר עם הנפש ונתייחד עמה בתכלית היחוד עד שמעורבי' כל כחו' נפשיו' בהגוף והגוף מחובר עמם בתכלית היחוד והיו לאחדים עמה ממש, דכאשר יכאב לו באבר א' מאברי הגוף ירגיש הנפש מכאובו ויצר לה מאד וכדומה לזה תתפעל בהתפעלות הנפש מכל מאורע הגוף, וכן כאשר יחפוץ באיזה פעולה מפעולת אברי הגוף יתפעלו תיכף אברי הגוף בקיום רצונו בלי שיהוי זמן מ"ה אפי' רגע אחת כגון כשרוצה להלוך למחוז חפצו נשמעים הרגלים תיכף לרצונו לזוז ממקומן לילך וכן הידים נשמעים לרצונו במעשה ומישוש ודומיהן שכ"ז מצד התפשטו' המחשבה והרצון בכל אברי <לא>

הגוף דאל"כ הי' מצטרך להתמהמה זמן מה רגע או חצי רגע עד יעבור השפע של המחשבה מן המוח לאבר פרטיי ההוא כו', ולזאת נק' הגוף לבוש המחובר שמחובר ומיוחד עם הנפש בתכלית היחוד עד שא"א לה להתפשט ממנו ולהפרד ממנו עד עת פקודתה כו' כמ"כ ממש הוא ההבדל בין המלבושים הנפרדים של הנפש שהם בחי' מדו"מ ובין עשר כחותיה שהם מיוחדים במהותה ועצמותה בתכלית היחוד שנקראו לבושי' המחוברי' שאין בהם קיצוץ ופירוד עולמית משא"כ דמדו"מ הם לבושים הנפרדים ממש כמ"ש במ"א ע"ש.

וכך עד"מ למעלה שאמר אליהו ז"ל אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין כו' שהם עשר ספירות דאצי' שנקראו בשם תיקוני"ן שהם בחי' לבושי' וכלי' של המאציל ולא