מו

נוסח שני: פתח ואמר אנת הוא חד

בעזרה"י וית', ביום השבת ק' פ' וירא (שנת תקסואו לפ"ק)

פתח ¹ ואמר אנת* הוא חד¹ ולא בחושבן אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר ספירן כו' יע"ש.

הנה מבשרי אחזה אלוה² דכמו עד"מ בנפש האדם שלמטה שנמצאי' בה עשר כחות משונות וחלוקות זמ"ז והם עשר בחי' שבנפש שנחלקים דרך כלל לב' חלקים כוללים והם שכל ומדות שהשכל כולל ג' בחי' חב"ד והמדות נחלקים לז' חלקים כו' וג' לבושיה הם בחי' מחשבה דבור ומעשה שהמחשבה הוא לבוש הפנימיי והדבור לבוש החיצון כו' כמ"ש בלק"א³ ע"ש.

אך עשר בחי' הנפש מכונים בלק"א בשם מהותו ועצמותו של הנפש, הנה באמת לגבי הלבושים הנפרדים דמדו"מ מתוארי' ומתייחסי' למהותו ועצמותו של הנפש מצד היחוד וההתחברות שלהן עם עצמו' הנפש בתכלית היחוד עד שלא יתוארו מצד זה בשם לבוש נפרד כמו ג' לבושיה הנ"ל אבל באמת לגבי עצמות הנפש אף הם נחשבי' ומתוארי' לכלי' ולבושי' שלה שאינם הם בעצמם בחי' מהות ועצמו' הנפש כ"א כחותי' וענפיה המסתעפי' הימנה כי עצמו' הנפש מושללת מגדר ההתחלקות שלא יתכן שהיא בעצמה מחולקת לעשר בחי' שונות כ"א היא מהות עצם א' פשוט בתכלית הפשיטות בחי' ההיולי וממנה יסתעפו עשר כחות שונות ההם עד שהם נחשבים לגבי עצמותה ג"כ לבחי' כלי' ולבושי' רק שמשונים הם מלבושים הנפרדים דמדו"מ שהם לבושים המחוברי' עם עצמו' הנפש ומיוחדת עמה בתכלית היחוד כמשי"ת אבל אינם בחי' מהותה ועצמותה ממש כנראה בעליל שימצא בעשר כחותיה בחי' שינויים והתפעלות משינויי הזמן שיש בהן בחי' קטנות וגדלות שכאשר הוא רך בשנים אזי השכל שלו בקטנות וכן המדות וכשהוא זקן מאד אזי דעתו מתיישבת עליו בבחי' מוחין דגדלות, כענין מארז"ל כל⁴ <ל>

מה שמזקינין דעתן מתיישבת עליהן ואם השכל והמדות עצמן הם הם מהותה ועצמותה של הנפש איך יתכן בהם שינויי' אלו ברבוי ומיעוט דקטנות וגדלות עד שימצא בהם המאורעות האלו שיתפעלו משינויי הזמן דכשיזקין יתוסף בו רוח בינה יתירה שיהי' דעתו מתיישבת עליו וקודם לכן לא היתה דעתו מתיישבת שהזמן גרמא בזה, שזה פליאה דעת שהרי א"א להיתוסף בה יותר מכמות שהיא בעצם כמו שנמשכה מלמעלה ולא אפשר להימצא בה התפעלות ושינויי' כאלו ברבוי ומיעוט שכמו שהיא היא לא פחות ולא יותר ומאין יסתעף סבת השנוי בה בתוספת ורבוי מאריכו' ימים ע"פ האדמה