מה

אתפא"ר שהוא בחי' ת"ת שכלול מכל הגווני"ן אדו"ם ולבן כו' במדה נכונה ע"כ הוא בבחי' השלימו' כו' וד"ל.

ובכל זה מובן מ"ש ארדה נא ואראה הכצעקתה הבאה אלי עשו כו', דלכאורה אינו מובן ספיקו' זאת אם כצעקתה הבאה כו' ומי איכא ספיקא⁴⁰ קמי' שמיא כו'. אך הענין הוא כידוע דיש בחי' אור ישר שמצד מדת החסד הנ"ל ובחי' אור חוזר שהוא מצד בחי' הגבורו' וההסתלקו' והוא מדת הדין והצמצום כנ"ל והם ב' הפכי' שזה מתפשט בלי שיעור וזה מתצמצם בלי שיעור כנ"ל ותמיד המה מנגדיים גדולי' ולהיות כי בהכרח שיהי' רק כפי א' משניהם והיינו לפעמים כמו מדה"ד ולפעמים כמו מדת החסד ואין א' מושל בשל מנגדו כלל כי אין החסד מצוי כלל בשעת הדין ואין הדין מצוי כלל בשעת החסדי' כנראה בחוש אצל אדם התחתון אך זהו דוקא כשנשלמה מדתו של א' מהם כמו שהיא המדה בשלימותה אם לחסד או לדין אזי או כולו חסד או כולו דין כו' אך כשלא נשלמה המדה על שלימותה שאז יש כח למדה המנגדת לשלוט ג"כ ולהפוך מן הקצה כו' לזאת צריך שירד אור השכל ממקורו לעיין ולפקח בזה ואם לא נשלמה מדה"ד ע"י שלימותה עד"מ יעשה פשר דבר ביניהם דהיינו שישפוט במדת הבינוני והוא מדה"ר כנ"ל שהוא לא כמדה"ד ולא כמדת החסד אלא בחי' הכרעה אבל היא נטיי' לחסד יותר מן הדין מצד הרחמים כנ"ל וד"ל. וזהו ארדה נא ואראה פי' ממקור החכ' ירד לראותה ולעיין למטה בהעלא' מעשה התחתוני' הכצעקתה הבאה אלי עשו פי' אם נשלם מדה"ד ע"י צעקתם הרעה שהעלו למעלה לעורר ממדת הצמצום כו' עד שנעשו למדה"ד למעלה בשלימותו ואז כלה ואין לרחמים בזה חלק כלל ואם עדיין לא עשוהו בשלימותו במעשיהם אזי אדעה במדה"ר שבאה ע"י הדעת דוקא כידוע שדת"י הוא הכל קו א' האמצעי והוא במדת בינוני הנ"ל וזהו אדעה להמתיק גבורות דמדה"ד בדעת דהיינו ברחמים כנ"ל וד"ל[ednref_5_*].

<כט>