מ

הי' צמצום שפע כזאת נמצאת מעצמו' המאציל מפני שהוא מרומם ומובדל גבוה מאד נעלה ע"כ הוצרך להאציל ולהפריש בבחי' הבדלה אורו' הנאצלי' שמהן יושפע כל השפעה כו' להיות שהאצי' כבר הוא בערך קטנו' המדרגה וכדוגמת משל ע' הזקנים הנ"ל וזהו הטעם שנק' בלשון אצילו' מלשון הפרשה דוקא וד"ל. והנה באמת יותר אין ערוך בין אצי' לגבי המאציל משאין ערך בריא' לגבי האצי' כו' שהרי בין אצי' לבריא' אינו מפסיק רק בחי' פרסא בלבד ובין המאציל לנאצלי' הוצרך להיו' בחי' צמצום מקום פנוי לגמרי כו'.

וביאור ענין ההפרש ביניהם יובן בהקדים תחלה שיש בחי' מאור ובחי' אור כידוע והמאור הוא עצמו' הדבר כמות שהוא והאור אינו אלא בחי' התפשטו' בעלמא ממנו כמו אור היום שהוא הזיו¹⁶* שמאיר מזיו השמש וכמ"ש ויקרא¹⁷ אלקי' לאו"ר יום כו' אבל גוף ומהו' השמש נק' מאור וכמ"ש ויברא ה' שני המאורו'¹⁸ כו' ועד"ז גם נפש החיונית שבגוף האדם הוא ג"כ בדרך אור ומאור כי הנה ידוע דמה שהגוף יחי' מחיו' הנפש אין חיו' זה מעצמו' ומהו' הנפש כ"א רק מבחי' אורה וזיווה בלבד דהיינו רק מבחי' התפשטות ההארה ולא מעצמות' כו' כמ"ש במ"א ע"פ כי עמך מקור חיים¹⁹ באור"ך כו' ועד"ז יובן גם באבר פרטי בגוף שהוא ג"כ בבחי' אור ומאור כמו כח הראי' בכלי העין הנה כח הראי' עצמו גם שיסגור כלי העין נמצא כחו הרי הוא הנק' בשם מאור כמו שנק' מאור עינים²⁰ כאשר הוא סומא מפני שלא נתגלה הזיו בעין ונשאר רק המאו"ר של העיני"ם כו' והתפשטו' הראי' מן העין הוא רק כמו בחי' הזיו והאור מן עצם המאור כו' וכידוע. והנה אנו רואי' שכאשר יסגור כלי העין ולא יביט בה כלל ונשאר כח הראי' בנפש כמו שהוא בעצמו ומהותו מבלתי התפשטו' אור וזיו כו' אין הענין שנתבטל מציא' האור וההתפשטו' של הראי' לגמרי כי דבר רוחני לא יתבטל לעולם והרי יש כח רוחני בהבטה והסתכלו' כידוע מבת היענה כו' אלא הענין הוא שנכלל האור הזה במאור העין ואין התכללו' זאת בבחי' ביטול האור אלא אדרבה נתחזקה במאור העין ביתר שאת ועכ"פ ישנה שם במציאותה בודאי בלי תוספת או גרעון מכמו שהיתה שהרי חוזרת ומתפשטת כמבראשונה כשפותח כלי העין וא"כ אין הענין אלא שנעשה מן הגילוי העלם דהיינו שגילוי הראי' נעשי' להיו' בבחי' העלם עצמו' המאור ואין זה שינוי כלל וכלל גם בעצם האור ואע"פ שנעשה בבחי' העלם והוא העדר ההתגלו' אין העדר זה שינוי בעצמו כלל וכלל. ויובן זה בביאור יותר עפ"י משל אחר בכחו' הנפש כמו השכל שהוא כח מכחו' הנפש ויש בו ג"כ בחי' אור ומאור דהיינו כשישיגו החכם בלמדו איזה שכל וסברא אזי נגלה העלם כח השכלתו וכשמפסיק מלהבין ולהשיג את השכל וסברא הנה בחי' אור ההתגלו' נכלל בכח השכלתו ובודאי לא נתבטלה כלל אור ההשג' הנגלי' לו כי הרי ישיב לשואלו מיד אלא נכללת האור ונשארת בו בבחי' כח