לה

כו' הגם שנתחלקו זמ"ז ברחוק מקום אעפ"כ לגבי הקב"ה כתיב הנה המקום אתי³⁷ שנכללי' ומתיחדי' בתכלית היחוד כי ברוח פיו כל צבאם³⁸ ובדבר ה' שמים נעשו שבבחי' הדבור עליון בחי' מלכותו ית' <כח>

נכללים כאחד בלי התחלקות רק שמשם יפרדו והי' לארבע רוחו' כו' אך לגבי המאציל ב"ה נכללי' כאחד בתכלית היחוד וההתכללות כביטול הדבור בנפש האדם בעודו בכח חכמתו, רק באדם שלמטה כשהדבור יוצא ממנו נעשה נפרד אבל לגבי המאציל לית אתר פנוי מיניה ולא יפרד ממנו לעולם כ"א הוא תמיד בבחי' הביטול בו לכך המקום אתו כנ"ל, וזהו הכל מצד שרשם של ד' רוחו' וז' רקיעי' כו' שהם הט"ס דז"א דאצי' שנכללו כאחד מצד גילוי תוספת אור א"ס ב"ה כנ"ל, וזהו כיון דאמליכתי' לד' רוחו' כו' תו לא צריכתי' שהכונה אחת בזה וד"ל.

ברוך שם כבוד מלכותו לע"ו, זהו יחודא תתאה³⁹ דהיינו שא"א להתגלו' השפע עליונה דאור אין סוף ב"ה זולתי ע"י התלבשותו במדת מלכותו ית' דוקא שנקראת בחי' עלמא דאתגלי' שע"י התלבשותה בה דוקא מתגלה למטה מה דלא סגי בלא"ה שיתגלה אורו הגדול ב"ה בלתי לבוש כלל שאף לע"ל שלא יכנף עוד מוריך⁴⁰ וכתיב עין בעין יראו⁴¹ וגו' יהי' הכל דרך לבוש מדת מל' כמ"ש בתפילה גלה⁴² כבוד מלכות"ך עלינו מהרה והופע והנשא עלינו לעיני כל חי כו' שעיקר ההתגלות יהי' רק בחי' כבוד מלכותו ית' שהוא מדת ההתנשאות שינשא עלינו דוקא עי"ז יוכל להתגלות אלינו מה דלא סגי בלא"ה כנ"ל.

וז"ש בתפלה ברוך אתה הוי' אלקינו מלך העולם שכל הברכות והמשכות עליוני' נמשכי' הכל בבחי' מדת מל' ית' כנ"ל וד"ל.

ודברת בם⁴³ בשבתך בביתך ובלכתך בדרך וגו' כתיב עוטה אור כשלמה זו תורה⁴⁴ דכתיב ותורה אור⁴⁵ שהיא הוד מעטה לבושו של הקב"ה המחבר אותו עם כל ההשתלשלות דאבי"ע שהחכמה שבתורה הוא מקור החיים של כל הנפעלי' כדכתיב כולם בחכמה עשית⁴⁶ וגו' ולזאת כל החיים של הנפעלים הוא חכמת התורה שיש בהן שאין לך גרוע משרץ ונשנית במתניתין בח' שרצי' כו' שהחולד והעכבר טמא כו' והצפרדע טהור כו' כדתנן במס' כלים ע"ש וכה"ג כל הנפעלי' נאמרו ונשנו בתורה שהתורה שיש בהן הוא החיים שלהן וכמ"ש במ"א ולכך ודברת בם דייקא