לג

הוא עמוק עמוק מצד מעלת השכל שהוא בעצם נפלא מאד לכך אפי' כמו שהוא מלובש בכתב ולשון שאינו מערך עצמו' השכלות הרב כו' ואעפ"כ הוא עדיין עמוק מאד שמצטרך התלמיד להתייגע ביגיעו' הרבה עד דקאים אדעתי' דרביה כו' כמו סברת הר"ן והרא"ש וכל בעלי תוס' שהלבישו שכלם בכתב ולשון כו' כך למעלה ממש שבחי' החכמה עליונה דיצירה נתלבשה בצירופי אותיו' הדבור עליון דיצירה שנעוץ תחלה בסוף ומאחר שיצירה היא דרך כלל הגבה למעלה מעשי' לזאת אפי' מל' דיצירה שהוא בחי' הדיבור שנתלבש בו החכמה דיצירה נעשה עתיק לעשי' להיות בחי' אי"ן מקור החכמה דעשי' וכן מל' דבריאה נעשה עתיק ליצירה להיות אפי' החכמה דיצירה נמשכת מאי"ן מקורה בחי' מל' דבריאה בחי' הדבור העליון בחי' תחתונה שבבריאה שנעשה ראש ומקור לכל סדרי ההשתלשלות דיצירה עשי' להיות נמשך ממנו בחי' חכמה דיצירה ומחכמה נמשכו כל הנפעלי' דיצירה בחי' הרוחין שביצירה ומיחוד פנימי נמשכו הרוחין של נפשות ישראל ומיחוד חצוני נמשכו המלאכי' כו' וכידוע שיש מסך מבדיל בין כל עולם ועולם בין בריאה ליצירה ובין יצירה לעשי' שהאור דמל' דבריאה בוקע המסך להאיר ביצירה וכן דיצירה בעשי' כו' וד"ל.

אך בחי' עולם האצי' נבדל מכל ההשתלשלות אלו שהוא בחי' אלקות ממש דאיהו וחיוהי וגרמוהי חד ממש לכך אמר אליהו ז"ל אנת חכים ולא בחכ' ידיעא שהחכ' דאצי' אינה מערך ההשתלשלות שאף החכ' דעשי' יש לה ערך אל החכ' דבריאה ע"פ סדר ההשתלשלות שנסתעפה ממנה משא"כ החכ' דאצי' שהיא לא ידיעא בערך ההשתל' כנ"ל וד"ל.

והנה כ"ז הוא סדר ההשתלשלות דאבי"ע שאף עולם האצי' שאינו בכלל ההשתלשלות דבי"ע אעפ"כ לגבי המאציל ית' נחשב ג"כ בסדר ההשתלשלות שאין ערוך אליו כלל ע"ס הנאצלי' כערך ע"ס דעשי' ויתר על כן אף בחי' הסוף והתכלית של כל ההשתלשלות שהוא בחי' ד' יסודות פשוטי' דארמ"ע שבעשי' הם נערכים במשקל ופלס אחד עם הע"ס דאצי' לגבי עצמות המאציל ששניהם שוים באין ערוך אליו דכמו שהד' יסודות פשוטים דעשי' אין להם ערך אליו כך ע"ס דנאצלי' שאין להם יתרון כלל כנ"ל דאל"כ הי' נערכים בערך ויחס אליו מאחר שיש להם יתרון על התחתונים אבל כיון שאינן בערך כלל לכך משתוים עם פחות הערוך שבנפעלי' כנודע.

ולזאת אחר הדברים והאמת האלה מצטרך האדם להתעורר באהבה רבה מנקודת הלב אלי"ו ולא למדותיו להיות נכספה²⁸ וגם כלתה נפשו אל מהותו ועצמותו ית' המרומם לבדו ומתנשא מימות עולם כו' ועי"ז מיחד <כז>

האדם יחודי' עליוני' שנתיחדו ט"ס דז"א ביחד בתכלית היחוד שזה נרמז במלת אח"ד א"ח דלי"ת כנ"ל דלכאורה הוא פלאי מה שייך האדם ליחודי' עליוני' שיהי' הוא מיחדן כו', אך