כח

הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה רחום כו' דמשמע איפכא שא"א לידבק בשכינה הוא עצמו' אור אין סוף ב"ה (בחי' מל' דא"ס שנק' שכינה⁴ כנודע) דלית מחשבה תפיסא בי'⁵ כלל זולת הדבק במדות הם ע"ס שלו ית'. ומעתה איך נאמ' בספרי ע"פ בכל קראינו אלי"ו אליו ולא למדותיו. ומתרצי' שהכונה בהקריאה אלי"ו ולא למדותי"ו, היינו אל בחי' אור א"ס ב"ה המלובש בתוך הכלי' דע"ס שלא תהי' הקריאה אל מדותיו הם הכלי' דע"ס בלבד זולתי אל בחי' פנימי' האורו' המלובשי' בהם שנמשכו מאור אין סוף ב"ה, ובזה בלבד נאמר אליו ולא למדותיו אבל אל בחי' עצמו' אור אין סוף ב"ה הפשוט בתכלית הפשיטו' המרומם לבדו למעלה מגדר וסוג ע"ס לית מחשבה תפיסא בי' כלל וע"ז נאמ' מארז"ל וכי אפשר לידבק בשכינה אלא הדבק במדותי' פי' בבחי' אור אין סוף המלובש בתוך מדותיו דוקא כנ"ל. ומביאין עוד ראיה ממארז"ל מפני מה ישראל צועקין⁶ ואינן נענין בתפילה מפני שאינן יודעי' לצעוק בשם כו' הוי אומר שהקריאה הוא בשמותיו ית' הם הע"ס שלו פי' אל בחי' האורות פנימי' המלובשי' בתוך הכלי' דע"ס שמצטרך לכוין וליחד שם של ספי' ההיא שמצטרך בעת ההיא משא"כ כשאינו יודע לכוין בשם ההוא לכך אינו נענה, וממשלי' משל בזה כמו עד"מ במלך ב"ו שיש אצלו שרים העומדי' על הפקודים שעל האוצרות ממונה אחר ועל התבואה ממונה אחר ועל המשפט ממונה אחר כו' דכאשר מצטרך העבד לבקש מאדונו המלך שיתן לו מעות אזי צריך לבקש פיתקא אל הממונה על הממון דוקא וכן תבואה צריך פתקא כתב המלך אל הממונה על התבואות לכך צריך לידע לקרוא אל המלך שיצוה אל הממונה ההוא שצריך לו דוקא אבל אם אינו יודע ש' הממונה שיבקש הפתקא של המעות <כב>

אל הממונה על התבואות אזי יהי' מהצועקין ואינן נענין כו'. כך מפרשי'⁷ מארז"ל מפני מה ישראל צועקין ואינן נענין מפני שאינן יודעי' לכוין בשם שצריך לכוין בספי' ומדה ההיא שיצעוק אל בחי' אור א"ס המלובש בה כנ"ל במשל.

אך ההכרע האמתי שביניהם הוא שיש הפרש בין בחי' ק"ש לתפלה, שבק"ש צריך להיות בחי' הקריאה והזעקה מנקודת הלב באהבת מאד"ך⁸ שהוא בלי גבול ותכלית (כמשמעו' פי' המלת בתיבת מאד בכל תנ"ך (בל"א זייאר) אל עצמות אור אין סוף ב"ה דוקא הפשוט בתכלית הפשיטות המרומם לבדו שלמעלה מבחי' ע"ס הנאצלי' (דלא כדברי המקובלים הקדומי').

וזהו בכל קראינו אלי"ו, אלי"ו ממש ולא למדותיו דהיינו אל מהותו ועצמותו ית' שלמעלה מע"ס הנאצלי' כו', אך בתפלה בלבד צדקו דבריהם להיות הכונה