ו

הוא שמי⁴⁸ בלבד וכמ"ש במ"א וד"ל. ומה שהע' הוא ע' רבתי דוקא הענין הוא מפני שבחי' הז"ת דאימא שהוא הנק' ע' רבתי כנ"ל הרי הוא בחי' המדות שבשכל שהן גדולים הרבה בהתפשטות והתרחבות גדולה מאד לכך נק' ע' רבתי מלשון גדלות ביותר (ולפי שכל מדה מז' המדות כלולה מי' כידוע ע"כ נק' ע' דז"פ י' בגימ' שבעים כו'), והטעם הנה יובן באדם התחתון למטה שהמדות שהן כבר נמשכו בלב בהתגלות ההתפעלות אהבה או שנאה ופחד כו' הם עדיין בבחי' הקטנות מאד משא"כ מקור התפעלות המדות כמו שהן עדיין בשכל והתבוננו' שם הוא התפשטות התפעלותם בלתי מוגבלת כלל, והמופת לזה ממה שאנו רואים שלא יוכל איש להביא בלבו כל ההתפעלות שנתפעל בשכלו כמו שהיא ממש במוחו אלא רק אפס קצהו מתפשט בלב בהתפעלות הלב כנראה זה בחוש כו' וע"כ נק' המדות שבשכל בשם ע' רבתי מפני בחי' הגדלות שבהן ששם הן גדולים מאד משא"כ בלב הן באים בבחי' הקטנות כו' וד"ל וזהו שנק' המדות שבלב בשם אתוון זעירין והמדות שבשכל בשם אתוון רברבין כו' והוא ענין הע' רבתי שהוא בחי' ז"ת דאימא כו' (והיינו ג"כ הטעם שנק' בחי' המדות עליונות דאצילות שיצאו מז"ת דאימא בשם זעיר אנפין כי הרי הוא בבחי' הקטנות בבחי' אותיות קטנות הנק' בשם אתוון זעירין כו' וד"ל). והנה כתיב אני ראשון ואני אחרון⁴⁹ כו', פי' אני ראשון הוא בחי' מל' דא"ס שבכתר עליון כנ"ל ואני אחרון הוא בחי' מל' דאצי' שהוא שם ב"ן המברר כנ"ל ב"פ אני הללו הכל א' בהשוואה לפני עצמותו ומהותו של אור א"ס ב"ה וכמ"ש אני הוי' לא שניתי⁵⁰, פי' אין בו שינוי גם מקודם השבירה והתיקון לאחר השבירה והתיקון או כמו שהוא בשעת התיקון והבירור עכשיו דהיינו ג' זמנים הללו דקודם השבירה ובשעת התיקון עכשיו דכתיב היום לעשותם⁵¹ כו' ולאחר שיושלם הבירור והתיקון לע"ל לאחר תח"ה כו' כולם שוין לפניו ממש משום דקמי' ממש כחשיכה כאורה⁵² כו' ולא הי' ענין השבירה בחי' שינוי אלא לגבי המקבלים בלבד למטה מפני שנעשה בהן ירידות האור כו' אבל קמי' עצמותו אין השבירה ענין ירידה ולא התיקון אח"כ ענין עלי' כי מאחר דקמי' כחשיכה כאורה כו' ממש בשוה א"כ גם בחי' החושך וההסתר שנעשה מסיבת השבירה ובחי' האור שנעשה ע"י התיקון שוה ג"כ לפניו כו' ומ"ש וימלוך וימת⁵³ כו' היינו רק לגבי בחי' ההשתלשלות של העולמות בלבד כו' וד"ל.

וביאור הדברים יובן הטעם שלא הי' השבירה רק בבחי' הכלים ועי"ז גרם הסתלקות האורות⁵⁴ כידוע דהאורות דתהו נסתלקו⁵⁵ כו' וירד מהן למטה