תשד

בחי' מזל דא"א שהוא למעלה מן השכל וטעם ודעת. ולפי שזה שהוא עני ואין לו כלום הוא בלי טעם, ע"כ יש לעני תרעומות גדולה. וזהו שארז"ל (מנחות כ"ט לגבי ר"ע) זו תורה וזו שכרה והשיב שתוק כך עלה במחשבה, הגם שזהו למעלה מהטעם שטעם הגלוי לא נמצא ע"ז אבל יש טעם הכמוס, רק שתוק כך עלה במחשבה שלא נמצא ע"ז טעם הגלוי. כך העני מתרעם למה הוא צריך לסבול זה, דהן אמת שמוכרח להיות עני ועשיר מפני שבסדר השתלשלות יש משפיע ומקבל ע"כ עי"ז נעשה יחוד עני ועשיר, אבל הוא מתרעם מפני מה הוא העני, מדוע לא יהי' העשיר עני, והעני עשיר, מפני מה מגיע לו בגורלו שיהי' הוא העני.

אך אעפי"כ בכלל מההכרח שיהיו עניים דהנה כתי' הרם כשופר קולך, כמו ששופר צדו א' קצר וצדו א' רחב כך מן המצר קראתי י"ה ענני במרחב י"ה, כדי לקרוא בחי' שם ה' מחדש היינו מן המצר כמ"ש ממעמקים קראתיך ה', מן המצר דוקא, דהיינו שיהי' מיצר לו בבחי' פנימי', דהנה איתא בת"ז לית מחשבה תפיסא בי' כלל ופי' בזהר אפי' מחשבה ויובלא דלא אתפריש לעלמין, פי' יובלא היינו שער הנו"ן דבינה ומחשבה הוא בחי' חכמה, מ"מ אפי' מחשבה אינו תופס כלל באוא"ס, אבל נתפס הוא ברעו"ד דהיינו בחי' רצון פשוט. דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון שעפ"י שכל שרצון זה נמשך משכל, הגם שבכחות הנפש רצון הוא למעלה משכל מ"מ רצון זה הוא מקבל משכל, אבל אית רצון שלמעלה מן השכל וטעם. והנה ברצון שעפ"י שכל א"א להשיג באלקות, אבל ברעו"ד שהוא בחי' רצון שלמעלה מן השכל נתפס עצמות אוא"ס ממש. וזהו מן המצר קראתי י"ה דהיינו בחי' מיצר שהוא בחי' רצון פשוט. וזהו"ע תקיעת שופר, כי הנה האדם הוא מובחר מכל הנבראים כמ"ש כל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, נעשה אדם בצלמינו כדמותינו פי' כדמותינו כמ"ש על דמות הכסא דמות כמראה אדם שהאדם הוא בצלם ודמות שלמעלה, מ"מ משימים א"ע כבהמה, וזהו תקיעת שופר שעצם השופר הוא בחי' קרן של איל בהמה והקול הולך מאדם ע"י קול פשוט עי"ז א"ל לבחי' דלים ושפלים ועי"ז א"ל⁷ לבחי' תכלית הידיעה שלא נדע, ועי"ז נמשך מלמעלה למטה בחי' לא נדע כו', ובלשון החסידות היינו המשכה מסוכ"ע בממכ"ע כו'.

והנה כדי להגיע לבחי' מיצר זה יוכל העני להגיע יותר וכמ"ש רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף ויצעקו אל ה' בצר להם, שע"י רעבים וצמאים עי"ז ויצעקו אל ה' בצר להם, וכמארז"ל במד"ר צריך יהודאי לחרובא עביד תשובה, כאשר אין אצלו רק בחי' חרובא אז עביד תשובה בבחי' רצון פשוט לפי שהעני מגיע יותר לבחי' מיצר, וכמ"ש ה' בצר פקדוך צקון לחש מוסרך למו, ואיתא בזוהר אימתי מוסרך למו בשעתא דפקיד לון הקב"ה ברצועה וימא סעיר וגלגלוהי זקפין ומאחוריהם פרעה ואבני גירין ובליסטראין כדין ויצעקו אל ה' בצר להם, א"כ כדי